אני רוצה להתחיל בלומר שקוראים לי בנצי.
ואני רוצה לספר על אחד השבועות הסוערים בחיי,
טוב אמרתי את שמי…
אז בואו נתחיל:
הסיפור מתחיל בבוקר יום ראשון יפה, שמתחיל בתוך ארגז זרוק וקרוע למחצה, ולריח דג סלמון.
בגלל שהריח היה כל כך קרוב, שהלכתי אליו (רק שתדעו אני לא חתול אהוב, כן?) הריח התחזק מאוד, שהגעתי הייתי עצוב. דג הסלמון היה בתוך הבית של הצייד.
(שממש שנא אותי) אבל הייתי רעב כל כך שניסיתי להיכנס דרך החלון (כמובן שזה לא הצליח) אבל לא איבדתי תיקווה, ניסיתי בכל דרך אפשרית חוץ מה הדלת, (כי לא ידעתי איך). ולפתע הצייד יצא מהדלת לדוג דגים עם חכה, ואקדח בכיסו. (הצייד שכח דלי עם הסלמון שהוא הפיתיון ושכח לסגור את הדלת). כשהוא התרחק מספיק, נכנסתי לבית והתחלתי לחפש בבית (רק במקומות שיכולתי). לא חשבתי לחפש על השולחן, בסוף כשהייתי על המגירות הסתכלתי על השולחן וראיתי את דג הסלמון.
בינתיים הצייד הלך להנאתו לנהר הקרוב וכאשר הגיע לנהר הרגיש שחסר לו משהו הוא בדק וגילה שאין לו את הפיתיון, הוא התחיל לרוץ הביתה. בינתיים בבית…אני הייתי באמצע לאכול את הדג. בינתיים הצייד הגיע וראה אותי אוכל את הפיתיון.
לא יכולתי לזוז מרוב פחד, כולם פחדו מ”הצייד” אבל אני פחדתי יותר מכולם. הצייד עמד בדלת מעוצבן והמום. רק אחרי כמה שניות התעוררנו מההלם “מה אתה עושה כאן”?!!! צעק הצייד “אאה… אאמ…” עניתי לו בחזרה בחתולית.
“תקשיב ותקשיב לי טוב זה הסוף שלך! שומע?!!!” ברור ששמעתי הרי הוא צעק. התחלתי לחשוב איך לברוח ואז עלה לי רעיון, התחלתי לרוץ ולהפיל מלא דברים, הצייד לא יכל לסבול אותי יותר הוא התחיל להשתולל לצעוק אליי ואחריי, התחילה מהומה: הצייד זרק כיסא ואני החזרתי לו צעקה מגעילה וגרועה ממש, בסוף הצייד לקח את האקדח וכיון עלי, הבנתי שאני צריך לברוח אז רצתי אל הדלת וברחתי. לא ידעתי שהוא יתקשר ללוכד חיות מטורף…
כשהגעתי מזיע ומבוהל לארגז, הייתי מותש מאוד אז פשוט נשכבתי ונרדמתי.
למחרת התעוררתי רעב, וטיפה עייף. התהלכתי להנאתי בשוק של הבוקר ופגשתי את גארפילד חברי הטוב, ונופפתי לו לשלום.
המשכתי ללכת וגיליתי שהאנשים מתלחששים, עני שיכור אחד אמר: “שמעתם (גיהוק) שלוכד חיות מגיע לפה? כן? (גיהוק) נראה לי שהוא ילכוד את עצמו, הבנתם? כי הוא עצמו (גיהוק) חיית פרא! חה!!” “הבנתם?” “כן מסכנה החיה שהלוכד בא לתפוס אותה…” ענו לו רוב האנשים. לא הבנתי את מה שהם אמרו אז המשכתי לדרכי וכך היה, המשכתי להתהלך בשוק מבולבל מהתקרית של אתמול.
ולאחר כמה דקות ראיתי איש זר, התקרבתי אליו כדי לרחרח. ופתאום שמעתי צעקה שלא הבנתי, וראיתי את האיש הזר מוציא משום מקום שק שחור וכולא אותי.
ניסיתי לשרוט ולברוח אבל זה לא עזר. אחרי שהתעייפתי מלצעוק ולגנוח שמעתי את הצייד והזר מדברים, “תודה לך פיניק כך יהיה כאן שקט” אמר הצייד “בבקשה, מה אתה רוצה שנעשה אתו?” שאל פיניק, “מה שאתה רוצה” ענה לו הצייד, “טוב אתה מרשה לי (רעש של משאית) אותו?” “כן” ענה לו הצייד. לא שמעתי מה “הזר” אמר אבל ידעתי שזה לא טוב… בעזרת חור שהיה בשק יכולתי לראות שהאיש הזר הכניס אותי למכונית. צעקתי לעזרה, ופתאום ראיתי חתול קופץ על הפרצוף של פיניק ומפיל אותו, כעבור כמה רגעים הדלת נפתחה. “אתה חייב לי על זה משהו” אמר החתול. “טוב” אמרתי וקפצתי למדרכה לבית בלי לדעת מי הציל אותי. כשהגעתי לארגז מבולבל ושמח לארגז, ונרדמתי ליום חדש.
הסוף!
