אני כאן במרתף קטן וחשוך, בלי יכולת לראות או לדעת מה יש מסביבי, או האם יש פה עוד מישהו מלבדי.
לפני שאני מתחילה לספר לכם את סיפורי המרתק, אציג את עצמי. קוראים לי גלי ואני אוהבת מאוד לצאת להרפתקאות ולעזור לאחרים. קמתי מהמיטה והתארגנתי ליציאה. ידעתי שבקרוב אפגוש את בני החבורה שלי – דן, אריק, נטע וחן.
הגענו לביה”ס בדיוק בצלצול ובד בבד המורה הגיעה. הסתבר שזו כלל לא הייתה המחנכת שלנו, אלא מורה חדשה – מחליפה. היא הייתה לבושה בבגדים מוקפדים וקוקו הדוק בצבע שחור כהה. מהרגע הראשון ידעתי שאינני מחבבת אותה, אפילו לא מעט.
כשחזרנו כל ילדי החבורה מבית הספר, אחרי יום ארוך ומתיש, שוחחנו ביחד והתחלתי לדבר בשטף. יש במורה הזו משהו מוזר פסקתי וכולם הינהנו בהסכמה. הוספתי ואמרתי שאני רוצה שהיום נפגש כולנו אצלי אחר הצהריים ומישהי מיוחדת תצטרף אלינו. אמרתי ונכנסתי לביתי, כשאני מותירה את כולם מסוקרנים.
בחמש אחה”צ כולם כבר היו אצלי וכאשר חן רצתה להניח את הציוד שהביאה עמה, אמרתי לה עצרי! למה? היא שאלה אותי. עניתי- כי אותה מישהי מיוחדת לא תגיע אלינו, אנחנו נגיע אליה. כמה דקות לאחר מכן כבר היינו בחוץ ואבא שלי לקח אותנו אליה.
כשהגענו נכנסנו לבית קטן וחמים שתוכו שולחן וספה ובסמוך לספה הייתה מונחת קערת עוגיות. תתכבדו אמרה אישה מבוגרת למדי. מיד נגשתי אליה ובמקביל פניתי לבני החבורה ואמרתי- הכירו את נחמה ליבוביץ’, אולי שמעתם עליה אמרתי בחיוך לנוכח הבעתם.
הגענו לכאן כדי לדון מה כדאי לעשות ביחס לתעלומה החדשה שלנו, אמרתי. סבורני שנחמה תוכל לעזור לנו. ובכן, נחמה אמרה, אני חושבת שכדאי לעשות משהו פשוט אך מתוחכם.
יצאנו מביתה של נחמה כשעל פנינו נמתח חיוך. לפתע אמרתי היה לנו מאוד כיף אצל נחמה אבל לא עשינו את כל זה בשביל הכיף, הגיע הזמן לעשות את התוכנית שנחמה הציעה לנו – מארב.
כרגע אנחנו מתחת לביתה של המורה המחליפה, משוחחים וסוגרים פרטים אחרונים בלחש. בינתיים, סיפרתי לחבורה איך גיליתי שהמורה המחליפה חשודה, כיצד עקבתי אחריה בחדר המורים ואיך שמעתי אותה מדברת על תוכניות שהיא זוממת כבר הרבה זמן.
יצאנו למארב, נכנסנו בשקט לתוך ביתה של המורה המחליפה במטרה לסרוק אותו. אלא שלפתע מאחורי הספה והרהיטים הגיחו שתי נשים לבושות שחור עם חומר מרדים ביד. מיד צעקתי לעבר כולם – תברחו! תברחו! אבל שום דבר לא עזר, כי כולם היו משותקים ורגליהם נטועות בקרקע בייאוש. אני הצלחתי לחמוק אל המרתף והמתנתי בו בדריכות ובחשש כבד.
בעודי ממתינה במרתף האפל, נשמע לפתע קול של מנעול מסתובב ומישהו נכנס אל המרתף. זו הייתה נחמה שהופיעה ועמה שני שוטרים שהיא הזעיקה. הם שאלו אותי אם אני בסדר והשבתי בחיוב. יצאנו מהמרתף החוצה ואור השמש סנוור אותי. באותו רגע שמעתי תזוזה וראיתי את דן יוצא מבין השיחים, תוך שאמר- יש יומן שמסביר הכל בביתה של המורה המחליפה וכולל את כל התוכניות שלה! בואי! רצנו פנימה ומצאנו את היומן, לקחנו אותו ושבנו החוצה. גילינו שבינתיים נחמה והשוטרים מצאו את שאר ילדי החבורה. שמחתי מאוד ואמרתי להם תודה. הגשתי להם את היומן ואמרתי – פה כתוב הכל. חזרתי הביתה בניידת המשטרה, השוטרים הודו לנו ולכולנו זה עשה הרגשה טובה.
לאחר יומיים הופענו בטלוויזיה וקיבלנו תעודת הוקרה, איזה כיף!
