החרם

בס”ד

סיפור בעקבות הרב משאש

הנושא שלי: החרם

רוז כיתה ד’ ביה”ס עוזיאל בית שמש

אדל למדה בכיתה ב’ אבל לא כל כך אהבה ללכת לבית הספר.

ובטח שואלים אתם מדוע? אז אומר לכם.

הילדים בכיתה לא ממש התייחסו אליה, לא שיתפו אותה במשחקים בהפסקות, לא דיברו ולא שמו לב אליה.

היא הייתה בודדה ועצובה ומאוד נעצבה אל ליבה.

בלילות לא יכלה להירדם מחשבות התרוצצו בראשה

מה יהיה איתי? עד מתי אסבול?

אבל יום אחד החיים שלה השתנו, לכיתה הגיעה ילדה חדשה ושמה נויה. נויה הייתה ילדה נחמדה וחייכנית.

בתחילה, לא היה קשר ביניהן, אך נויה הבחינה בכך שאדל בודדה ובאחת ההפסקות הציעה לה לשחק איתה.

אדל התרגשה ולא הייתה מאושרת ממנה. וגם למחרת הם שיחקו יחד.

ובאחד הימים נויה אפילו הזמינה את אדל אליה לביתה, כמובן ברשות ההורים.

הביקור היה מוצלח הם שחקו ונהנו יחד ולמחרת בבית הספר ספרו לכולם על החוויה המשותפת.

כשראו זאת שאר ילדי הכיתה גם החלו להתחבר לאדל וגילו שלמרות היותה שקטה היא ילדה נעימה וחברותית.

אדל נכנסה למעגל החברות והכל נגמר בשלום.

ולכם ילדים ברצוני לומר שתשימו לב אם בכיתה יש משהו שקט בודד שלא מתייחסים אליו שהוא עצוב- תתייחסו אתם, תשאלו, תתקרבו.

כך גם אחרים ילמדו מכם.

כי אהבת ישראל היא מצווה חשובה עד מאוד!!