החרם

פעם הייתה חבורה של בנות שהיו משחקות הרבה יחד. השמות שלהן היו רותי, עדי, שירה, חנה, עדן, הדס, כרמי, אסתר, רבקה ואילת. החבורה נפגשה בבית הספר ושיחקה יחד. רותי הגיעה לבית הספר וראתה אותן משחקות ושאלה אותן: “רוצות לשחק איתי בחיי שרה”? החבורה השיבה לה מה פתאום? למה שנרצה לשחק עם ילדה שכמותך? וכך המשיך ימים אחדים ואחרי שבוע החבורה שלה אמרו לה מילה ממש לא יפה ורותי נעלבה וברחה למגרש. בדיוק אליענה עברה וראתה את רותי בוכה ושאלה את רותי מה קרה? מדוע את בוכה? ורותי ענתה: “אני רציתי לשחק עם החבורה שלי חיי שרה והן לא הסכימו והן העליבו אותי”. “אז בואי נשחק שתינו יחד” אמרה אליענה. הן שיחקו ביחד עד שאליענה הפסילה את רותי ובאותו זמן החבורה עברה וראתה שרותי נפסלה ואמרו לה איזה גרועה את. רותי נעלבה חטפה לאליענה את הכדור וברחה. פתאום נשמע הצלצול ברמקול בית הספר, נגמרה ההפסקה, אליענה הייתה עם לב טוב והיא הלכה למורה ואמרה לה “היום בהפסקה חבורה אחת מאוד העליבה את רותי,” כמובן החבורה קיבלה עונש מאוד מאוד חמור ולרותי היו שוב הרבה חברות.