החרם על דני

דני היה ילד בכתה א’. הוא היה ילד נבון ואהב ללמוד. רוב הזמן דני היה משחק לבד בהפסקות כי לא היו לו חברים. יום אחד הגיע ילד חדש לכיתה, קראו לו אליה. אליה ראה את דני משחק עם עצמו ואמר לו “האם אתה רוצה להיות חבר שלי?” דני ענה לו שכן והם התחילו לשחק יחדיו. הם שיחקו בכדורגל, תופסת ומחבואים ואהבו לדבר ולשחק יחד. ילדים אחרים מהכיתה לא קיבלו את העובדה שדני משחק עם אליה. הם רצו שאליה  שידע לשחק היטב בכדורגל והיה בחוג מיוחד ישחק איתם. הם התחילו לומר לאליה שדני הוא לא ילד טוב ושלא ישחק איתו. מהר מאוד דני נשאר שוב לבד בהפסקות והחברים היו צוחקים עליו ומעליבים אותו. במשחקי הכדורגל אליה ראה שהחברים לא בדיוק התכוונו לשחק איתו בצורה נעימה ותמיד היו מריבות וצעקות עליו. ולכן החליט לעזוב אותם. אליה ראה שגם הוא נשאר ללא חברים ולכן חזר לבקש מדני את חברותו והחליטו שמהיום הם חברים טובים כל הזמן ובלי שיפרידו בינהם.