החרם וגיבורת-העל צהר סילבר
הכול התחיל ביום ראשון אחד, כשבאתי לכיתה הייתה מהומה גדולה. לא ידעתי מה קורה, אז הלכתי למיה, החברה הכי טובה שלי. היא אמרה לי שעושים על עמליה, חברה אחרת שלנו, חרם. לא ידעתי מי ארגן את החרם, אבל חשבתי שזו מלכת הכיתה סיון. התברר שפעם, עמליה וסיון היו החברות הכי טובות, אבל השנה הצטרפה אלינו ילדה חדשה בשם אביה, עמליה ואביה הפכו לחברות הכי טובות וסיון רתחה מזעם, אז היא התחילה את החרם. כולם התנגדו, אבל אי אפשר לא להקשיב למלכת הכיתה. אפילו אני לא דיברתי עם עמליה. פתאום באמצע החודש, הצטרפה אלינו ילדה חדשה בשם שקד והיא לא ידעה על החרם, אז כשהמורה הושיבה אותה ליד עמליה היא התחילה לדבר איתה. סיון כעסה כל כך עד שהיא לא ידעה מה לעשות עם עצמה, אז היא יצאה מהכיתה. בהפסקה ראיתי אותה יושבת בצד, היא נראתה די עצובה. פתאום, ממש כמו קסם, היא התחילה לחייך כאילו לא קרה שום דבר. היא חייכה! בדיוק אז שקד עברה והיא נראתה די שמחה. אני לא בטוחה אם היא שמה לב שעושים עליה חרם אבל חשבתי שלא צריך להפריע לה, אז כשבאתי ועברתי לידה, היא אמרה לי שיש לה סוד שהיא רוצה לגלות לי אז, בלי שסיון הבחינה, הלכתי אחרי שקד למגרש. הסתתרנו מאחורי השיחים והיא לחשה לי שיש לה כוחות על! אתם בטח חושבים ‘איזה תינוקת אני’! איך האמנתי לה! הענייןֿ הוא שלא האמנתי לה, אמרתי לה שלא יכול להיות שיש לה כוחות-על, אך היא ענתה ש’בטח שיש לה כוחות על!’ אז אמרתי לה לתת לי סטירה בלי שאני ארגיש. היא עשתה את זה, ואמרתי ״למה עם כל כוחות-העל שלך, את לא מפסיקה את החרם?״ והיא ענתה ״בסדר, אני אעשה את זה, פשוט אני יכולה לעשות קסמים רק כשאנשים אומרים לי לעשות אותם.״ אז היא עשתה את זה ו… הכול חזר להיות רגיל, ואני, עמליה, אביה ושקד החברות הכי טובות!
