החרם הנורא
היה הייתה כיתה של ילדים בני 11 בתל -אביב, הכיתה הייתה מלאת שמחת חיים, מגובשת, חברתית ועוד.
אחרי שבועיים מתחילת הלימודים ילדה בשם נטע הצטרפה לכיתה.
הילדים שביחד מתחילת כיתה א’ לא רצו שעוד מישהי תצטרף לכיתה, והחליטו לעשות עליה חרם.
בהתחלה זה התחיל עם זה שלא דיברו איתה, אחרי עוד שבועיים זה התגלגל ושפחו אליה מים.
נטע לא סיפרה לאמא שלה שום דבר.
נטע כל הפסקה הייתה לבד, אחרי שהפסקה אחת החליטה שהיא הולכת ושואלת מישהי למה עושים אליה חרם? הילדה ענתה: “אסור לי לדבר איתך, אם אני ידבר איתך גם עלי יעשו חרם” והלכה.
יום לאחר מכן המשיך החרם ובהפסקה ילדה בשם מעיין ניגשה אל נטע ושאלה אותה “תירצי להיות חברה שלי?” נטע ענתה: “כן, בשמחה”.
אחרי חמש דקות נדב ילד מהכיתה אמר לכולם שמעיין מסתובבת עם נטע, כולם אמרו מה אין סיכוי מעיין לא תעשה את זה אתה סתם אומר, נדב אמר באמת תסתכלו וכולם ראו את נטע ומעיין משחקות ביחד.
נטע חזרה הביתה בסוף היום ואמרה לאמא את כל מה שקרה לה היום, שהיא מצאה חברה חדשה ושקוראים לה מעיין, אמא אמרה יופי אני שמחה בשבילך.
נטע יום למחרת הגיע לבית ספר כמו כל יום אבל היום הזה לא היה אף יום, בבוקר צור שגם בכיתה אמר לכולם חוץ מנטע כמובן שדי מספיק נטע היא ילדה חדשה וזה שלא רצינו שהיא תבוא זה לא אומר שצריך לעשות אליה חרם היא ילדה כמו כל אחד ואחת מפה צריך לשים לזה סוף.
נדב אמר נכון צור צודק, וכל הכיתה גם אמרה את זה.
בהפסקה כל הכיתה באו אל נטע ואמרו סליחה אנחנו מצטערים אנחנו היינו ממש רשעים ונרצה להתחיל הכול מהתחלה ולהיות חברים שלך האם את מסכימה? נטע אמרה כן.
בסוף היום נטע חזרה בדילוגים ובשמחה הביתה כדי להגיד לאמא על זה שהיא מצאה חברים חדשים, ואחרי שהיא סיפרה לה את מה שהיה לה היא ספרה גם על החרם ואמא שמחה שהיא ספרה לה.
המורה שכולם חשבו שהיא לא יודעת על החרם היא בעצם ידעה ואחרי זה נתנה לצור צ’ופר על זה שהוא לבסוף אמר לכולם להפסיק את החרם, היא נתנה גם למעיין שבאה לנטע עם הרבה אומץ וללא פחד שיעשו אליה חרם, כמובן המורה אמרה לנטע גם כל הכבוד על איך שהיא התמודדה ואמרה שבפעם הבאה ומקווה שלא תהיה ללכת לספר למישהו מבוגר וצ’פרה את כולם ולבסוף כול הכיתה עמדה ומחאה כפיים.
סוף סיפור
