החרם הדמיוני

החרם הדמיוני/ נויה ליבוביץ

ביום חמישי בבוקר קמתי בשמחה ואמרתי ”יש היום יום ההולדת שלי אני כל כך

שמחה ומאושרת חיכיתי ליום הזה כל השנה”

אמא פתחה את הדלת ושרה ” היום יום הולדת היום יום הולדת ללירי…” דנה אחותי הקטנה

הוציאה מהכיס של הפיג’מה שלה סוכריה גדולה ואמרה לי ”מזל טוב אני אוהבת אותך

מלא מלא” התלבשתי בבגדים הכי יפים שלי והלכתי לבית הספר שלי. הגעתי לבית

הספר וישבתי בשולחן שלי כמו תמיד. קראתי ליעל החברה הכי טובה שלי והיא לא ענתה לי

ניסיתי שוב אבל זה לא עבד אז החלטתי שגם אני לא אדבר איתה. הסתיים השיעור הראשון

ועדין אף אחד לא אמר לי מזל טוב גם לא יעל. התחיל השיעור השני, המורה חילקה את הכיתה

לקבוצות וכל קבוצה הייתה צריכה לבחור ראש קבוצה. ביקשתי אבל הם נתנו לאור ולא לי.

היה לי יום נורא אף אחד לא אמר לי מזל טוב, לא  בחרו אותי להיות ראש קבוצה במשחק, ויעל לא דיברה אתי בבוקר. הסתיים היום כולם שמחו ודיברו ביציאה מבית הספר ורק אני הלכתי בצד עצובה ומאכזבת.

הגעתי הביתה אמא שאלה ”איך היה לך היום בבית ספר” עניתי בקול רפה  ”כיף” אבל לא באמת התכוונתי לזה כי היה לי ההפך מכיף. נכנסתי לחדר והתחלתי לחשוב מחשבות על מה שקרה לי היום בבית הספר. פתאום שמעתי את אמא קוראת לי לאכול ארוחת צהריים, ניגשתי למטבח ירדתי במדרגות וראיתי את אבא ואמא ואחותי הקטנה במטבח עם המון בלונים ועוגה

גדולה שכתוב אליה ”מזל טוב” אמא אמרה שיש עוד הפתעה ורצה להביא לי אותה. עבר הרבה זמן. יצאתי למחוץ לבית שלי. ישבתי על הכיסא שהיה בחוץ וראיתי את נועה ואור משחקות רציתי ללכת לשחק איתם אבל אמא קראה לי למתנה שלי. אמא אביה לי את הקופסה.

פתחתי את הקופסה וראיתי גור כלבים קטן. וחמוד אני כל כך אוהבת אותו החלטתי לכרו לו רדבול. שאלתי את אמא אם אפשר לשחק איתו בחצר והיא הסכימה.

יצאתי לגנה עם אחותי הקטנה ורדבול וכל כך נהנינו אבל עדין הייתה לי הרגשה לא נעימה על

מה שקרה לי בכיתה. היה כבר מאוחר ושכבתי

במיטה שלי לנוח שמעתי את אמא אומרת ”לירי אני ואחותך יוצאות לטייל בפארק רוצה לבוא”

”כן” עניתי ונכנסתי לאוטו. אמא אמרה לי לעצום עניים ולא הבנתי למה. עצמתי עיניים ואז אמא אמרה לי לפתוח אותם פתחתי וראיתי מסיבה ענקית לכבודי ואת כל ילדי הכיתה כולם שמחו וגם אני

יעל באה אלי ואמרה לי ”סליחה שלא דיברתי אתך היום פשוט פחדתי לספר לך את ההפתעה ”

” גם אנחנו פחדנו לספר לך על הפתעה” אמרו הבנות שלא נתנו לי להיות נציגה. כולם שרו

לי ורקדו ואכלו. בסוף יום ההולדת שכבתי במיטה

ואמרתי לעצמי לפעמים אנחנו רואים דברים בצורה שונה מהמציאות.