בס”ד
מגישים: אפרת, סיני ואורי. כיתה ה1
שם הסיפור: החרם שבגלל הקורונה
הכל התחיל לפני 3 שבועות בלילה גשום קר ואפל. בבוקר עוד הלכתי לבית
הספר ופתאום בערב הרגשתי לא טוב, התחלתי להקיא להשתעל ולרעוד מקור
נהיתי חלש והבטן והגרון התחילו לכאוב . אבא שלי ראה אותי ושאל אותי: “ישי
מה קרה”?
סיפרתי לו בקול חלוש איך אני מרגיש, הוא לקח מדחום, הכניס לי
לפה והמספר 39.3 התנוסס על המדחום. אימי שחזרה מהעבודה ראתה
אותי יושב על הספה חיוור, רועד מקור, מחזיק את הבטן ואת הגרון ומשתעל.
היא ניגשה אלי ונגעה לי במצח וממש נבהלה. היא אמרה לאבי: ” אולי זאת
קורונה? אני ממש מודאגת בגלל כל הידיעות החדשות של הקורונה החדשה
האומיקרון”. ומיד קבעו לי תור לבדיקת קורונה.
כתבתי לחברים בקבוצה שאני לא מרגיש טוב ושקבעו לי תור לבדיקת קורונה.
החברים איחלו לי רפואה שלמה, שארגיש טוב ושאשתה הרבה תה.
למחרת עשיתי את הבדיקה ובערב קיבלתי תוצאה חיובית. הרגשתי רע על
עצמי שלא התחסנתי. כתבתי שוב לחברים שלצערי יצאתי חיובי בבדיקה והם
צריכים להיכנס לבידוד. החברים ממש כעסו עלי והאשימו אותי שבגללי הם
פספסו את הבת מצווה של נעמה מהכיתה.
נעמה הייתה ממש עצבנית עליי ולכן הוציאה אותי מהקבוצה וגרמה לכל הכיתה לכעוס עליי ולעשות עליי חרם.
הרגשתי מאוד עצוב כי לא מספיק שאני חולה בקורונה עוד עושים עלי חרם?!
למחרת, קיבלתי טלפון מהמורה ששאל בשלומי. ואז שיתפתי אותו ברגשותיי ,
הוא אמר לי שהוא שמח ששיתפתי אותו במה שקורה בכיתה. הוא הציע לי
לעשות שיחת זום כיתתית ובשיחה שיעור על בין אדם לחברו והילדים הבינו
שלא הייתה לי כוונה לפגוע וביקשו סליחה והתפייסנו. לבסוף חזרתי לקבוצה
של הכיתה.
