החנוכייה של ישראל מאת ליאה עמר
ישראל היה ילד קטן שאהב מאוד לשמח אנשים ובעיקר אהב לשמח את המשפחה שלו .
ליפני כמה שנים בבוקר כ”ה בכסלו, יום נר ראשון של חנוכה
צץ במוחו של ישראל רעיון. ישראל חשב מה יעשה עם הכסף שהוא חוסך ואז ניזכר שהיום נר ראשו של חנוכה. ישראל מאוד רצה לקנות למשפחתו חנוכייה חדשה. הוא קפץ מיד מן הכיסא ולקח את כל כספו.
ישראל רץ לחנות ובדרך ישראל נתקל במאפיה. הוא נכנס אל תוך המאפיה וקנה לעצמו סופגנייה כעת לא נשאר לישראל מספיק כסף כדי לקנות חנוכייה למשפחתו. דמעות זלגו על לחיו של ישראל.
מה העשה עכשיו? חשב ישראל.
אם אני אבקש מאבא ואמא כסף הם יגלו וזאת לא תהיה הפתעה יותר חשב בלב.
ישראל בכה ובכה. אחרי לפחות רבע שעה שישראל ישב ובכה ברחוב ראה ישראל את סבא רץ לעברו משום מקום. סבא שאל את ישראל “מה אתה עושה פה ברחוב ישראל? ולמה עיניך אדומות?” ישראל סיפר לסבא מה קרה וסבא אמר לו “בדיוק באתי גם אני לפה כדי לקנות להוריך מתנה לקראת הדלקת הנרות הערב. אני יכול לעזור לך להשלים את הסכום” ישראל חייך וחיבק את סבא.
ישראל וסבא הלכו לחנות וקנו חנוכייה יפיפייה ארזו אותה וכתבו ברכה. בערב ליפני הדלקת הנרות הם הביאו לאבא את החנוכייה אבא שמח וחיבק את ישראל ואמא נתנה לו נשיקה על הלחי וכולם ניגשו לחלון להדלקת החנוכייה.
