החנוכייה המשפחתית
“כולם לחפש את החנוכייה” זה היה קולו של אבא, הכול התחיל ביום חמישי, יום ההולדת שלי. קמתי בבוקר לבית הספר וכשהגעתי לבית הספר חילקתי לכל הילדים בכיתה הזמנות ליום ההולדת שלי. חזרתי מוקדם מבית הספר וארגנתי את הבית לקראת חגיגת יום ההולדת שלי שהתחילה בשעה חמש וחצי. כל החברים הגיעו, ראינו סרט, אכלנו פופקורן ושתינו שתייה מתוקה. היה ממש כיף!
לאחר יום ההולדת אבא קרא לי לפתיחת מתנות, המתנה האחרונה הייתה מאבא לא ידעתי מה אני עומד לקבל והסתקרנתי מאוד, אבא אמר: בוא יוסי ופתח את המתנה שלך. המתנה הייתה גדולה ולא ידעתי מה יש שם, לאט-לאט פתחתי את העטיפה וראיתי חנוכייה. אמרתי לאבא : “למה נתת לי חנוכייה? עדיין לא חנוכה”. “נכון” אבא ענה לי, אבל זו חנוכייה מיוחדת. אמרתי: “מה היא יכולה לעשות?” אבא חייך ואמר: “היא לא באמת יכולה לעשות משהו, היא רגילה”. “אה” עניתי באכזבה, אבא אמר שהיא מיוחדת עבורנו ושאלתי אותו: “מה זאת אומרת?” אבא ענה: “זאת אומרת שהיא עברה במשפחה שלנו מדור לדור, אני קיבלתי אותה כשהייתי בגיל שלך”. “באמת?” אמרתי “איזה כיף!”
למחרת בבוקר סיפרתי לחברים שלי על המתנה שאבי הביא לי ליום הולדתי. הם שאלו אותי אם אני יכול להביא את החנוכייה מחר? ואמרתי להם שאני אבדוק אם אבא שלי מסכים. אחרי בית הספר שאלתי את אבא אם אני יכול להביא את החנוכייה לבית הספר, אבל הוא לא הסכים, אז החלטתי שאני מביא אותה בלי שאבא ידע.
ביום שלמחרת החברים בכיתה ראו אותה ואמרו שהיא יפה אבל ילד אחד צחק עליי על זה שאני מקבל חנוכייה ליום ההולדת השלושה עשר שלי. הוא שבר לי את החנוכייה והלך, ניסיתי להדביק אותה אך לחינם. לא ידעתי מה לעשות, מה אגיד לאבא שלא הרשה לי לקחת את החנוכייה ובכל זאת לקחתי והיא גם נשברה. היא הייתה מאוד חשובה עבור אבא וידעתי זאת, לכן החלטתי לא לדבר על זה, אבל אבא דיבר במקומי הוא שאל אותי איפה החנוכייה ושהוא חיפש אותה כל הבוקר ולא מצא. סיפרתי את האמת והוא אמר שבגלל זה הוא לקח את החנוכייה האמיתית והביא לחדר שלי מזויפת. כל כך שמחתי עד שלא היה אכפת לי שאבא העניש אותי אבל למחרת בבוקר לא מצאנו את החנוכייה בשום מקום לא משנה איפה חיפשנו אותה. זאת הייתה תעלומה אבא התאכזב, בכה וכעס במיוחד עלי כי החנוכייה הייתה שלי. “כולם לחפש את החנוכייה” אמר אבא, כולם החלו בחיפושים חוץ מאחי הקטן הוא ישב על הספה וקרא ספר כאילו כלום לא קרה עכשיו, כאילו לא אבדה החנוכייה. חיפשנו עד 00:00 בלילה, כבר נגמר היום וכולם היו עייפים. היינו חייבים להפסיק בחיפושים. אחי הקטן הוציא מהמרתף את החנוכייה ואמר: אחד באפריללל עבדתי עליכם! כולם כעסו וצחקו מעט, כי חיפשנו את החנוכייה כל היום ולא מצאנו אותה עד עכשיו! אני מקווה שזה לא יקרה שוב. היו לי ימים מטורפים מרוב עומס
להתראות , נתראה בסיפור הבא…
