שלום, קוראים לי נבו. לפעמים, כמו כל ילד, יש לי סיוטים וזה באסה אבל אז חשבתי שזה יכול להיות סיפור מאוד מענין.
פעם חלמתי שיש מקדש גדול ובחלום הייתי מבוגר ונכנסתי אליו. פחדתי אבל היה איתי חבר שקוראים לו רון. אני ורון התקדמנו לאט לאט.
התקדמנו והסתכלנו מסביב. ראינו פסלים גדולים מאוד. זה היה מפחיד. כעבור כמה דקות של הליכה ראינו פסל שונה מהפסלים שראינו קודם. הוא היה הרבה יותר גדול. על הקירות היו סימנים אבל המקדש לא היה מואר ולא היה לנו פנס. חוקרים כמונו לא יתנו לזה לעצור אותם וכעבור זמן קצר פענחנו את הכתב. היה כתוב בקטן – זה רובוט חכם והסבר איך להפעיל אותו. הפעלנו את הרובוט ושאלנו אותו האם יש כאן דלת סתרים ואז לפני ששאלנו שוב נפתחה דלת סתרים. זה עבד! נכנסנו וראינו שלושה פסלים בדמויות אייל, תיש וינשוף. התקדמנו ובטעות חבר שלי רון דרך על מלכודת ואז הפסלים עשו משהו שקיווינו שלא יקרה. הפסלים התעוררו לחיים והקיפו אותנו. למזלנו היו תלויות על הקיר הקרוב אלינו שתי חרבות. מיהרנו לקחת אותם והתחלנו את הקרב. זה היה קרב גדול. האייל נעמד על שתי הרגליים האחוריות והרביץ בשתיים הקדמיות, התיש נגח והינשוף העיף אותנו לקיר. זה היה קשה וכואב אבל לא נכנענו, אפילו לא כמעט. נלחמנו עם מה שיש לנו וכשהיינו קרובים לניצחון הם התחברו ליצור גדול. מפלצת! קראתי לה אינשויש. זה היה יותר מידי אז ברחנו וסגרנו את הדלת שהייתה עשויה מברזל. ברחנו כמה שיותר מהר וחשבנו שהצלחנו להתחמק. אבל לצערי זה לא היה נכון. אינשויש עקבה אחרינו ולא עזבה אותנו. הבנו שחייב להילחם עד החייל האחרון אבל היינו רק שניים אז זו בעיה. בסוף אחרי קרב ארוך נעצנו את החרב בבטן של אינשויש וניצחנו! דווקא בניצחון התעוררתי פתאום בבהלה. הסתכלתי סביב ולא היו חרב או מיקדש אבל לשמחתי גם לא הייתה מפלצת. איזה מזל!
