בס”ד החלום שהתגשם
שמי אחינעם, תלמידה בכיתה ה’, בת 10וחצי. בשעות הפנאי אני אוהבת לשחק במחשב,
אני גם משתתפת בשני חוגים, התעמלות קרקע ואפיה.
היה לי חלום שהולך איתי כבר תקופה ארוכה… מעולם לא היו לי חברות. חלומי הגדול הוא שתהיה חברה אמיתית ושיהיה לי כיף איתה. ניסיתי לעשות הרבה דברים כדי לרכוש חברות. הזמנתי בנות לבית שלי והצעתי להן לשחק במשחקים החדשים שלי, אבל הן סירבו.בביה”ס ניסיתי להצטרף למשחקים בהפסקה ולא הצלחתי. הבנות פשוט לא שיתפו אותי.
בכיתה אף אחת לא התייחסה אליי. המצב התדרדר כל כך עד כדי שהן הקימו קבוצה שהחרימה אותי ועשו הכל כדי לצער אותי ולגרום לי סבל. הייתי עצובה מאוד, אפילו נואשת…
חשבתי מה אוכל לעשות ועלו לי שני רעיונות. האחד לספר להורים שלי ולשאול אותם מה כדאי לעשות. הרעיון השני, לספר למחנכת שלי. עד עכשיו לא עשיתי דבר כי חשבתי שאילו לא רעיונות טובים אבל כבר לא נשארה לי ברירה והחלטתי בכל זאת לנסות.
פניתי להורים שלי בהרגשת מתח כי לא ידעתי מה תהיה התגובה שלהם. השיחה הייתה נעימה והם הציעו לי לעבור לבית ספר קרוב אחר ולהכיר בנות חדשות. הרעיון לא מצא חן בעיני מכיוון שזה קשה לעבור למקום חדש ולהכיר ילדות ומורות חדשות באמצע שנה. לאחר מחשבות רבות החלטתי לעבור לרעיון השני, להתייעץ עם המחנכת ולשאול אותה מה לעשות.
המחנכת שמעה את הדברים הכואבים שאמרתי והצטערה מאוד לשמוע. היא אמרה שטוב שסיפרתי לה ושהיא תטפל בעניין ותדבר עם הבנות. המורה נכנסה לכיתה ועמדה בשקט. הייתה אווירת מתח וצפיה. התלמידות היו סקרניות לדעת למה המורה כל כך רצינית ושקטה
פתאום היא התחילה לספר סיפור על ילדה בודדה שלא היו חברות וחלומה הגדול היה שתהיה לה חברה אחת אמיתית. חשבתי שהיא מדברת עליי ופחדתי שכולן יצחקו עליי בהפסקה. המורה המשיכה בסיפורה והבנות הקשיבו בריכוז רב. “התלמידות בכיתה של אותה ילדה שנאו אותה והציקו לה בלי שום סיבה. יום אחד בהפסקה, הן אפילו ניסו בצחוק לזרוק עליה חפצים שהן מצאו בחצר כדי לראות עד כמה מהר היא בורחת ומתחמקת מפגיעה ישירה. הילדה המבוהלת נכנסה למהירות לחדר מדעים החשוך שהיה במסדרון הצדדי. היא ניסתה להדליק את האור, אך מכיוון שהיה מאוד חשוך, היא הפילה חפץ מערכת הניסויים שהיו מונחים בצד ולפתע פרצה שריפה. הילדה המסכנה לא הצליחה להגיע לדלת הכניסה והיא צעקה בקולי קולות “הצילו”!!! המורה התורן בקושי שמע את קולות הקריאה לעזרה ורץ במהירות לכיוון החדר. הוא מצאה את הילדה מעולפת והזעיק אמבולנס”. המורה השתתקה לרגע ודמעות זלגו מעיניה… היא הפשילה את שרוולי ידיה וכל הבנות הזדעזעו לראות את הכוויות הרבות שהיו לה. היא סיימה בשקט את סיפורה,” הילדה הזו היא אני כשגדלתי החלטתי להיות מורה ולדאוג שדבר כזה לא יקרה בכיתות שאלמד”.
כל בנות הכיתה הסתכלו לכיווני במבטי חרטה. לא יכולתי להרים את עיניי מרוב בושה…כבר בהפסקה הבנות שיתפו אותי במשחק ובקשו סליחה ומאז היה לי יותר נעים וכיף.
אני אסירת תודה למחנכת שלי בכיתה ה’ שעזרה לי להתגבר על הקושי הגדול שהיה לי ושוחחה איתי פעמים רבות.
אני ממליצה גם לכם לעשות כמוני, אם יש לכם בעיה או התמודדות קשה, לא כדאי לשמור את זה בלב אלא לספר למישהו שאתם סומכים עליו כדי שהוא יטפל ויעזור לכם לצאת מההתמודדות שלכם.
