החלום שהתגשם
זה התחיל בחופש הגדול, כמעט סוף החופש.
באמצע הלילה אבא שלי העיר אותי ואמר לי שיש הפתעה.
אני כבר ידעתי מה היא הייתה – היא הייתה נסיעה לאילת.שיחקתי אותה שאני לא יודע, כי זה היה אמור להיות הפתעה, אבל לא ידעתי מה מחכה לי.
אחרי הרבה זמן של נסיעה, הגענו ליוטבתה.
כמו כל שנה, שתינו שוקו טעים, אכלנו גלידה והמשכנו בנסיעה.
אחרי עשרים דקות הגענו למנסרה. זה מקום יפה, אני ממליץ בחום.
אחרי ששהינו שם קצת זמן, נסענו ישירות לאילת.
כשהגענו לאילת היה קורסון ובריכה. היה כיף ביום הראשון, בעיקר הכרנו את המלון.
ביום השני היינו במצפה התת-ימי. הצלחתי לענות על חידון וזכיתי בפרס לי ולאחים שלי.
אחר כך רציתי לעשות שנורקלינג, אבל לא ידעתי מה מחכה לי. אמא אמרה לי שלא ניתן לעשות את זה, אז שיחקתי בדברים אחרים.
ביום השלישי אמא שלי אמרה לי שאני עושה צלילה בים, לא עם שנורקל, עם בלוני חמצן.
למדנו איך להתמודד עם הרבה גלים, איך להוציא מים ממסיכת הצלילה, ואז נכנסנו למים.
ראינו המון דגים מכל מיני סוגים. אחרי כמה דקות, הרגשתי כמו חלק מהים.
הדגים צבעוניים, היו כל כך קרובים אליי, כאילו הם לא פחדו ממני.
הצוללן המדריך הראה לי איך לנשום דרך הבלונים, והיה ממש כיף להרגיש את המשקל של המים מסביבי.
הרגשתי כאילו אני עף בתוך העולם התת-ימי.
כל הזמן ראיתי דגים שחורים, אדומים, צהובים, אפילו דגי סוס קטנים. זה היה כמו חלום שהפך למציאות.
אמא שלי, גם היא צללה איתי, ובנוסף היא לא ידעה לשחות. אני יכולתי לראות אותה משנרקלת לידי.
אני לא יודע מה היה יותר מרגש – הדגים או זה שהצלחתי להתמודד עם החוויה הזו.
לאחר שסיימנו את הצלילה, יצאנו החוצה, ושני צוללנים נוספים שהיו במועדון אמרו לי שאני נראה כמו צוללן מקצועי.
הרגשתי ממש גאה בעצמי, וזה גרם לי לחשוב שאולי אני אעשה את זה יותר פעמים בעתיד.
לאחר הצלילה, חזרנו למלון, התקלחנו והתארגנו לארוחת ערב.
המלון היה ליד החוף, אז יכולנו לשבת על הטרסה ולראות את הים המהמם.
הרוח הלחה הרגיעה אותי, וכולנו ישבנו לאכול קורסון עם שוקו חם, בדיוק כמו שאני אוהב.
שוחחנו על היום שעבר, וצחקנו הרבה. כל המשפחה הייתה שם, והיה לי ברור שזו אחת החוויות שלא אשכח לעולם.
ביום למחרת החלטנו לעשות טיול גמלים.
אני עליתי על הגמל האחרון בשורה. הטיול היה ארוך וכיף בטירוף. אני ממליץ.
המדריך היה נחמד ואפילו הוא הביא לי מים.
לקראת ערב אבא לקח את רוב הילדים לטיול ג’יפים לפני שקיעה.
המדריך הביא לנו ברד בטעם פטל. ואז ביקשנו עוד והוא הסכים.
הטיול התחיל באיחור משמעותי, אבל הספקנו לראות את הדרך לפני שקיעה.
שמנו משקפי אבק שהגנו על העיניים מפני האבק.
אבא נהג בג’יפ ולאחי הקטן הטיול היה מאוד קשה.
הימים חלפו, ולא האמנתי איך הזמן עבר כל כך מהר.
בכל יום עשינו משהו חדש, משהו שונה.
לקראת סוף השבוע, כשהיינו צריכים לחזור הביתה, הרגשתי קצת עצוב.
אילת הפכה למקום שמלא בזיכרונות יפים, ואני ידעתי שזה לא יהיה החופש האחרון שלנו שם.
יצאנו מאילת אחרי שקיעת השמש.
בדרך חזרה כולנו נרדמנו. גם אמא.
מזל שאבא החזיק מעמד והחזיר אותנו בבטחה הביתה. כשהגענו חזרה לבית כבר היה מאוד מאוחר.
הרגשתי שמח על כל החוויות המשותפות שצברנו במשך השבוע.
