הבוקר דינה קמה עצובה. אמא שאלה את דינה: “למה את עצובה דינה?”
דינה בבכי ענתה לאמה שחלמה בלילה חלום מאוד עצוב. אמא שאלה את דינה: “מה חלמת בתי?”
“חלמתי שהלכתי לגן ולא היו לי חברים לשחק איתם, הייתי לבד ומאוד עצובה”. אמא אמרה: “אל תבכי מתוקה זה רק חלום.”
“אבל דודה קרן אמרה לי שאם חולמים פעמיים את אותו החלום זה יכול להתקיים.”
“אל תדאגי ביתי זה לא באמת קורה.” ענתה אמא בחיוך לדינה.
דינה התעקשה ואמרה:”אבל אמא לדודה קרן זה באמת קרה.”
“דינה ביתי, גם אני חלמתי חלום לא נעים וזה לא באמת קרה.”
“אמא אני פוחדת ללכת לגן ושלא יהיו לי חברים בגן.”
“אם את חוששת אל תלכי היום לגן אבל מחר תבטיחי לי שאת הולכת לגן”.
דינה הסכימה ונשארה באותו יום בבית.
למחרת, דינה התעוררה בבוקר וישר רצה בבכי לאמא לומר לה ששוב חלמה את אותו החלום.
“כבר פעם שלישית שאת חולמת את אותו חלום” אמרה אמא.
“הסברתי לך בתי, אין לך מה לחשוש מהחלום ותראי שהיום כשתלכי לגן יהיו לך המון חברים כמו תמיד.
דינה הקשיבה לאמא, היא התחילה להתארגן לגן, נטלה ידיים, ציחצחה שיניים, שטפה פנים והתלבשה יפה לגן.
דינה הגיעה לגן, ניגשה לחברתה אופיר ושאלה : “אופיר, את רוצה לשחק איתי?”
אופיר ענתה: “אני לא רוצה לשחק איתך.”
דינה הייתה מאוד עצובה אבל לא ויתרה וניסתה לשאול חברה אחרת בשם יעל האם היא תרצה לשחק איתה. יעל אמרה לה: “כן, בשמחה בואי נשחק ביחד בקוביות”. הן שיחקו בקוביות ומיד התחילו להצטרף אליהן עוד ועוד חברות.
דינה הייתה מאושרת, החיוך לא ירד מפניה והיא הבינה שהחלום היה רק חלום ולא אמיתי.
בסוף היום כשהסתיים הגן אמא באה לאסוף את דינה. שאלה אמא את דינה: “איך היה היום בגן?” ודינה ענתה עם חיוך מאוזן לאוזן: “היה לי יום נפלא!”
אמא שמחה לשמוע ואמרה: “אמרתי לך שאת לא צריכה לחשוש מהחלום, זה בסה”כ חלום ולא מציאות. אני שמחה נורא בתי שהיה לך יום נפלא בגן.”
דינה הבינה מאז שאין צורך לחשוש מחלום רע, וחלום זה רק חלום ולא משנה כמה פעמים נחלום אותו אין צורך לחשוש שהוא יתגשם. המציאות תלויה בנו, כמו שדינה לא ויתרה ולמרות החלום הרע הלכה לגן,שאלה וניסתה לחפש עם מי לשחק גם שבהתחלה אמרו לה לא ,גם אנחנו לא צריכים לוותר לעצמנו!
