לפני 40 שנה, בכפר קטן באתיופיה, חי לו קטן בן 4 ושמו אספה. הוא חי עם סיסיי אח שלו ומולו אחותו ועם שני הוריו. הם חיו עם קצת אוכל ומים. סיסיי היה רועה צאן וככה היה מביא אוכל וכסף לבית. אספה היה עוזר לו לפעמים. למשפחה היה חלום אחד שתמיד היה במחשבתם- לעלות לארץ ישראל! לעלות לארץ הקודש! אספה חלם את החלום הזה יותר מכל אחד במשפחה. הוא היה הולך לבית הכנסת ותמיד היה מתפלל שיזכה לעלות לארץ ישראל. לפעמים אספה היה חולם שהוא מגיע לארץ ונוגע באדמה של ארץ ישראל ומנשק אותה. אספה ביקש פעם אחת מההורים לעלות לארץ אבל הם אמרו לו: “אספה יקר אתה קטן מידי בשביל לעלות, בדרך יש סכנות רבות זה מסוכן מידי בשבילך, רק סיסיי ומולו יכולים לצאת”. כשאספה שמע את זה הוא היה עצוב מאוד, מרוב עצב הוא לא יצא מהחדר שלו שבוע וכבר התחיל להתייאש מהחלום שלו להגיע לארץ.
יום אחד כל היהודים של הכפר התכנסו במרכז הכפר והכס (הרב של יהודי אתיופיה) התחיל לדבר: “מחר חלק מאיתנו יצאו למסע לארץ ישראל, רק האנשים החזקים ביותר יוכלו לצאת למסע המסוכן ביותר ולזכות להגיע לארץ ישראל. משפחות שחושבות שלא ישרדו את המסע, יישארו כאן. אני גם יוצא למסע. מי שיוצא שיתארגן מהר עכשיו , הלילה אנחנו יוצאים”. אספה היה עצוב כי הוא היה בטוח שההורים שלו לא יצאו למסע. אך לפתע שמע שקוראים בשמו: “אספה וסיסיי בואו מהר, תתארגנו אנחנו יוצאים לארץ ישראל”. אספה כל כך שמח עד שהתחיל לבכות מאושר וארגן את הדברים שלו בזריזות. הם לקחו איתם מעט דברים- סוס אחד, חמוד אחד, מעט אוכל ובגדים וקצת כסף. ואז הם התחילו את המסע בלילה. התחיל להיות לאספה קר והוא פנה לאימו: “אמא מאוד קר לי, אני יכול שמיכה בבקשה” אמא ענתה לאספה: “אספה, צריך להיות בשקט, יש שודדים בדרך”. אספה שם על עצמו את הסוודר מצמר כבשה שסרגה לו אימו והקפיד להיות בשקט. הוא שמע קול של אריה שואג, וראה עטלפים בשמים, הוא חשש נורא וחיבק את אימו. אספה ראה את השמש מתחילה לעלות והוא נהיה שמח ופחות חשש מהחיות הטורפות. הכס הכריז: “השמש עולה, אנחנו צריכים ללכת לישון” אספה התחיל להתבלבל הוא שאל את אבא שלו: “למה אנחנו הולכים לישון בבוקר?” אבא ענה: בגלל שאנחנו ערים רק בלילה כדי ששודדים לא יתפסו אותנו. עברו כמה ימים ובוקר אחד שודדים סודנים ראו אותם, תקפו אותם ואמרו להם: “תביאו לנו מיד את כל הכסף שלם והכלי זהב!” אספה אמר: “אבא, למה לוקחים לנו את הכסף?” “אני לא יודע למה אבל בוא נמשיך בדרך ונתפלל לה'”. יום אחד הם ראו הרבה אנשים עם בגדים ירוקים והכס הכריז: “אנחנו בסודן, אלה החיילים היהודיים שבאו לאסוף אותנו”. היה שם מטוס והעולים לא ראו דבר כזה מעולם וחשבו שזאת יונה ענקית. הם ניכנסו פנימה, אספה היה בלחץ שהמטוס המריא והגיע גבוה לשמים. אבא שלו אמר לו: “עוד מעט אנחנו מגיעים לארץ ישראל”. אספה התרגש ושמח מאוד. כעבור כמה שעות, החיילים אמרו אנחנו נוחתים בארץ ישראל. אספה ירד מהמטוס, הוא וכל המשפחה בכו ונישקו את האדמה. הם בירכו ביחד “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה” ושמחו על הזכות להיות בארץ ישראל.
