החיים של וינקליקס

החיים של ווינקליקס
בארי עסיס
כתה ג’, בית ספר ממ”ד ארנונה
מחנכת: שולמית ביטון.
הקדמה: אתם מכירים את זה שרוצים ממכם משהו שאתם לא (רוצים)? מווינקליקס כל הזמן
רוצים משהו שהיא לא. נשמע מעניין? – אז בואו למסע שלה!!!
ווינקה הייתה בדרכה לבית הספר. היא רק הגיעה וכבר אמרו לה: “שלום ווינקה!”. ווינקה
ענתה: “לא ווינקה, ווינקליקס!”. היא לא אהבה שקוראים לה ווינקה.
בשיעור חשבון ווינקה לא הקשיבה בכלל עד שהמורה הפתיעה אותה ושאלה: “ווינקה תוכלי
לומר לי את התשובה?”. ווינקה שלא ידעה בכלל מה השאלה שאלה: “אממ… ממההה
הייתה השאלהה?”. כולם צחקו והמורה אמרה בחרפה: “השאלה הייתה כמה זה 16:8 תוכלי
לענות על זה ווינקה?” וווינקה ענתה: “ברור, ואן–גוך היה אחד הציירים המפורסמים
בעולם!”. כולם צחקו, ואז היא המשיכה: “ולא קוראים לי ווינקה, קוראים לי ווינקליקס!”.
יום אחד, כל ילד היה צריך לכתוב בכיתה שיר אחד. אחד הילדים כתב שיר על ווינקה: “הו
ווינקה, בשבילה כל שיעור הוא יצירה. יצירות מכוערות היא יוצרת למרות שאת שיעור אומנות
היא הכי אוהבת. הו ווינקה ווינקה, יצירות הן לא הכל, תעברי לבית הספר לאומנות ומהר
הכל נגמור”. ווינקה שמעה את השיר ואז בכתה. היא ניסתה שאף אחד לא יראה אותה, אך
ללא הצלחה. בבית הוריה דיברו עם המורה. ווינקה הגיע הביתה, הוריה אמרו לה שהמורה
דיברה איתם ואמרה שצריך לקצר לה את השם. ווינקה לא הסכימה בכלל. הוריה ניסו לומר
שזה הגיוני כי השם שלה הוא ארוך ועוד כל מיני דברים טיפשיים. ווינקה בכל זאת לא
הסכימה, היא בכתה וצעקה: “לא לא ולא!”. ווינקה רצה לחדר. הוריה דיברו שוב עם המורה
ואמרו לה שווינקה ממש לא בעניין ושינסו לשכנע אותה.
למחרת כל ילד היה צריך להכין תרגיל חשבוני בעזרת ציור. המורה אמרה שזו תחרות ומי
שיעשה את העבודה הכי יפה היא תפרסם את זה. ווינקה עבדה קשה על העבודה שלה,
ממש ממש קשה. היא ציירה ומחקה, ציירה ומחקה. לווינקה היה קשה, קשה מאוד. בסוף
השיעור ווינקה הראתה למורה את העבודה שלה, ואחר כך אמרה לה המורה שהיא המנצחת
בתחרות ושאלה אותה אם יש לה בקשה. ווינקה ענתה: “כן!”. היא ידעה בדיוק מה היא רוצה,
ואמרה: “אני רוצה שיקראו לי בשם המלא שלי, ווינקליקס ולא ווינקה!”. וכך היה. המורה
פירסמה את זה והרבה ילדים ביקשו ממנה חתימה. הרבה מאוד. האמת היא שגם בדרך
חזרה הביתה מלא מלא אנשים ביקשו חתימה. איש מוזר אחד אפילו אמר: “את ממש ציירת
מפורסמת! אני בטוח שכשתהיי גדולה תהיי ציירת אפילו עוד יותר מפורסמת”. כשהגיעה
הביתה אמרה להורים שלה על העבודה וכמה קשה היא עבדה ואיך כולם ביקשו ממנה
חתימות, ועל זה שביקשה שיקראו לה ווינקליקס ולא ווינקה. ואפילו על האיש המוזר.
ההורים שלה התפלאו מאוד, ואיכשהו הם ידעו את זה כי הם יודעים הכל ואמרו שאם היא
רוצה הם יכולים להעביר אותה לבית ספר לאומנות. וזה מה שקרה. ווינקליקס גדלה נהייתה
ציירת ממש ממש מפורסמת. היא ציירה הרבה מאוד והיא הראתה לכולם שכל אחד יכול
להיות מה שהוא רוצה להיות, ואם הוא רוצה לצייר, שיצייר. אם הוא רוצה ללמוד, שילמד.
ואם הוא ככה אז ככה הוא יהיה תמיד. הסוף.