החיים שלי, שלי/ כתב : לביא מרקוביץ
“זה מטריד”, אמר פרסי בזמן שישב על הספה.
פרסי היה בן 20 גר בלוד. כל יום פרסי היה מקבל הודעה בשעה שתיים ובהם היו כתוב נבואות.
ביום שלישי בשעה שתיים קיבל פרסי הודעה, פרסי היה נואש מכל ההודעות ובכל זאת התפתה לקרוא אותם.
בהודעה היה כתוב “זה לא שווה המאמץ”
פרסי לא הבין את משמעות ההודעה והמשיך לצפות בטלוויזיה על הספה.
בשעה שש בערב המשיך פרסי עם חבריו לבנות את הרובוט שלהם במרתף. “אני לא רואה כלום!” צעק מייק חברו של פרסי. החשמל קפץ, הייתה מהומה גדולה בחדר כולם זזו וניסו לצאת מהמרתף.
פרסי יצא מהמרתף, ניגש ללוח החשמל והפעיל את החשמל בחזרה. בחזרתו למרתף ראה שמהמהומה הרובוט התפרק. פרסי כל כך התאכזב והלך לישון בבאסה.
למחרת בשעה שתיים קיבל פרסי עוד הודעה ובה היה כתוב “למה לשפוך?” פרסי המשיך את יומו בחשדות על ההודעות ומי שולח אותם כל יום בשעה שתיים. למחרת בבוקר פרסי אכל את ארוחת הבוקר שלו, בום! נשמע קול נפץ אדיר וכל קנקן המיץ נשבר ונשפך. פרסי קפא במקום בזמן שרואה את המיץ מטפטף. לפרסי נפל האסימון ” כל ההודעות שנשלחות לי מתממשות!” פרסי צעד לעבר תחנת המשטרה. בזמן הליכתו חש פרסי בתחושה מוזרה כל האנשים סביבו מתלחשים ונועצים בו מבטים, פרסי התעלם.
כשהגיע לתחנת המשטרה גם השוטרים התנהגו בצורה חריגה. פרסי ניגש אליהם ואמר “מטרידים אותי, בבקשה עזרו לי אתרו את מקום השליחה” השוטרים התלחששו ביניהם “אם נאתר לו את המיקום של המספר הוא יגלה את הסוד” פרסי לא הבין וצעק “אני לא מבין מה רוצים ממני!, בבקשה עזרו לי לאתר את מיקום המספר” השוטרים שתקו “נו!” צעק פרסי אחד השוטרים נכנע “בסדר, נאתר את המספר” השוטר בדק במחשבו “רחוב הרצל 35” אמר השוטר.
פרסי צעד לכיוון הרצל 35 “הפקות סרטים” זאת מיקום הכתובת, פרסי ניסה להיכנס לאולפן, המקום היה נעול.
למחרת בבוקר פרסי היה נחוש לנסות להיכנס לאולפן ברחוב “הרצל 35”. פרסי חשב לעצמו שעובדים באולפן בסביבות השעה שתיים, מכיוון שההודעות נשלחו לו בשתיים. לאחר ארוחת הבוקר שלו פרסי חשב לעצמו אם אלך לפני שתיים המקום יהיה פתוח אבל יהיה מלא, לא אוכל להיכנס ואם אלך אחרי שתיים האולפן יהיה נעול.
פרסי ניסה לחשוב על רעיון, הוא היה נואש.
פתאום צץ לפרסי רעיון “הרובוט!” צעק פרסי והחל להתקדם לכיוון הרצל 35. שהגיע לאולפן זה היה עדין שעה שהמקום היה פתוח, פרסי לקח את חתיכות הרובוט השבור וזרק אותו על מחשב ללא שימוש, המחשב נפל, כל העובדים חשבו שהמחשב נשבר בגלל חתיכות הרובוט השבורות. זאת הייתה התוכנית של פרסי כל העובדים רצו לכיוון המחשב כדי לתקן אותו ופרסי יתגנב לתוך האולפן ונעל את הדלת אחריו. פרסי נכנס לחדר העריכה וראה שם פוסטרים של עצמו ומתחת כתוב: “מחשבה יוצרת מציאות” ובפוסטר אחר רשום: “הסרט האנטי מבויים”. כל התמונה מתחילה להסתדר בראש של פרסי.
הוא חלק מסרט, שולחים לו הודעות כדי לבדוק את כוח המחשבה של בן האדם ואיך מחשבה יוצרת מציאות. “אני לא מאמין” אחרי כמה דקות של הלם הצוות של האולפן נכנס לחדר עם מצלמות ותאורות בזמן שהם צועקים “בראבו!!” פרסי צעד למצלמה הראשית וכיבה אותה ואמר “זה החיים שלי לא שלכם”. פרסי יצא בריצה מהאולפן וטרק אחריו את הדלת.
