היי קוראים לי יואב אני בן 10 ואני לומד בבית ספר “הרב קוק”.
לפי כחודש הצטרפתי לבית הספר הילדים צחקו עליי בגלל שיש לי צלקת בשפה. הם קוראים לי “ילד פגום” עד היום.
החלטתי לאזור אומץ ולהגיד למורה על זה. בהתחלה פחדתי שכל הילדים יחשבו שאני מלשן ויציקו לי כל השנה אבל זה לא קרה. כשהגעתי לבית הספר ישר אמרתי למורה את מה שעשו לי. המורה החליט לדבר עם כל הילדים חוץ ממני. כשהילדים יצאו הם נראו כעוסים. בהתחלה לא הבנתי. למחרת הלכתי לבית הספר ואף אחד לא דיבר איתי וכך זה נמשך חודשיים והייתי עצוב. היה לי יום הולדת והזמנתי רק את החבר הכי טוב שלי או יותר נכון החבר היחיד שלי עידן. עידן הוא ילד נבון וחכם שיש לו מלא חברים. לפעמים אני מקנא בו וחושב
הלוואי וגם לי היו הרבה חברים. כשהוא הגיע ליום ההולדת תכננתי לנו מלא פעילויות: לשחק משחקי קופסא ,לאכול ממתקים ,לראות סרט ולבסוף מסיבת פיג’מות. .
כשבאנו לישון עידן אמר לי “יש לי מתנה בשבילך הרי מה זה יום הולדת בלי מתנה”
ממש שמחתי. הוא הביא לי קופסא עטופה וכשפתחתי אותה לא ראיתי כלום רק דף עם כמה מילים. הוצאתי את הדף מהקופסא והתחלתי לקרוא “ליום הולדתך החלטתי להביא לך מתנה שונה, אני עובר לבית ספרך. בברכה עידן.”
מרוב שהתרגשתי ירדו לי דמעות וחשבתי לעצמי “עידן עובר לבית ספר שלי אז אולי הילדים התנהגו אלי יותר יפה או שיהיו חברים שלי. במשך המסיבה לא חשבתי על זה. כשקמתי בבוקר אני ועידן התארגנו מאוד מהר כי לא רצינו לפספס את ההסעה. כאשר הגענו לבית הספר הרגשתי שיש לי גיבוי מאחורי הגב, נכנסנו לכיתה.
המורה הגיע, קיבלנו את פניו והוא התחיל לדבר “תלמידים יקרים האם ראיתם שיש תלמיד חדש?” התלמידים ענו “באמת?” חוץ ממני, כי אני כבר ידעתי שמצטרף ילד חדש.
אחרי התפילה היתה הפסקה, כל התלמידים רצו לעבר שולחנו של עידן ושאלו אותו מלא שאלות כמו למשל: “מאיפה באת?” “למה עברת לפה?”
ורק אני אומר לכולם “חברה להירגע הוא תלמיד חדש בכל זאת”
“מי אתה שתגיד לנו אם להירגע או לא” אמר אחד מהתלמידים וכולם אחריו.
עידן אמר להם “תפסיקו זה החבר הכי טוב שלי. אם תדברו אלין לא יפה אני לא אהיה חבר שלכם”
כולם עזבו אותי והמשיכו לדבר עם עידן. תוך זמן קצר הוא היה מקובל. כולם אהבו אותו בדיוק כמוני. ככה נהפכתי לחבר הכי טוב שלו. אולם לאחר כמה שבועות הוא התחיל פחות לשחק איתי ולדבר איתי.
הרגשתי כאילו כל העולם נגדי אז החלטתי לדבר עם הורי. כעבור זמן קצר אמרתי להם
זה בגלל שאני שונה”. הם ענו “אתה בכלל לא שונה. אתה מיוחד ורק מיוחד יוכל לשנות את העולם”
כשהגעתי לבית הספר נכנסתי לכיתה עליתי על כיסא והתחלתי לדבר:
אני יודע שאתם נטפלים אלי בגלל שאני שונה אבל שונה זה מיוחד אז אם אתם לא תדברו איתי”
או תשחקו איתי זאת בעיה שלכם כי בקרוב אני אשנה את העולם!” אחרי כמה שניות ילד אמר “אני מצטער” “כן גם אני” עוד ילד אמר וכך כולם באו לשולחן שלי וחבקו אותי.
