החייל החזק

החייל החזק שניצח את הטרור הערמומי

 

ילד אחד שקוראים לו דוד חלם שהוא חייל חזק שניצח את הטרור הערמומי. מאז

שהוא חלם את החלום הוא רצה להיות  חייל כשהוא יהיה גדול. הוא התחיל להתאמן מגיל

11, הוא התאמן והתאמן עד שהוא נהיה חזק. לאחר כמה שנים, כשדוד גדל ונהיה בן 17,

נשאר לו עוד שנה עד שהוא היה יכול להיות חלק בצבא. הוא אמר לעצמו שהוא לא יבזבז זמן ויפסיק להתאמן. דוד התאמן עוד מלא עד שסוף סוף הוא הגיע לגיל 18והלך להתקבל לצבא. המפקד אמר לו שהוא לא התקבל לצבא. דוד מאוד התרגז אבל הוא אמר לעצמו שהוא לא יוותר ושהוא יתאמן, וילמד, ויקרא ספרים על איך אפשר להתקבל לצבא.

כעבור שנתיים הוא כבר היה בגיל 20 הוא הלך שוב להתקבל, ונחשו מה? הפעם הוא התקבל!

הוא נכנס לקרבי, ובמלחמה הראשונה שלו הוא הרגיש, באמצע המלחמה, שיש לו כוחות

עצומיים והחליט לצרף דרקון שיהיה לו שתי ראשים אחד של אש ואחד של קרח.

הוא ירק אש ואחרי זה ירק קרח. דוד עף איתו והם הרגו יחד אלפי מחבלים עד שיום

אחד פתאום הדרקון נפל מחמש מטר כשדוד נמצא עליו. דוד נפצע בינוני ופינו אותו ישר

לבית החולים. דוד דאג מאוד לדרקון הוא שאל את אביו האם הדרקון בסדר? ואבא של דוד

אמר “בני אני נורא מצטער לבשר לך שהדרקון מת”. דוד פרץ בבכי עצום כי הדרקון היה החבר הכי טוב שלו אבל אביו אמר ”אל תדאג בני, קצת לפני שהוא מת הוא הוליד ביצה

וכשהגור יגדל הוא יהיה אותו הדבר כמו הדרקון שהיה איתך שנה”. דוד עכשיו שמח חלקית

אבל עדיין היה קצת עצוב. אחרי כמה ימים הוא הרגיש יותר טוב מאז הנפילה. הוא התקשר

למפקד ואמר שבעוד בערך שבועיים הוא יחזור לתפקיד. המפקד אמר, ” נהדר הייתה ממש חסר לנו

ואנחנו ממש מחכים לראות אותך”. דוד השיב שהוא נורא מחכה לחזור. המפקד אמר

’’ניפגש’’, וכך סיימו את השיחה. עברו שבועיים ודוד חזר, עדיין עצוב על הדרקון

אבל  עודד את עצמו ואמר שהוא חייב להמשיך והוא לא יכול לוותר, הוא יילחם וינצח.

הוא יצא לשטח ולא ראה בעניים. הוא הלך והלך…ראה מחבל והרג אותו, ראה והרג

ככה עד שהוא כמעט התייאש כבר. אבל ידע שחייב לשמור על העם וחייב להמשיך להלחם.

הוא רץ והמשיך להרוג עד שסיימו להרוג את כלללל המחבלים

והתחילה שמחה כל כך גדולה שסוף סוף אין להם עם מי להלחם ודוד חזר עם הרבה סיפוק

ושמחה לביתו.

 

הסוף!

מאת: משה בסליאן

כיתה ה1 – נעם בנים קרית משה