החזרה מאתיופיה

החזרה מאתיופיה / יואל טקה

אף אחד לא הכין אותי לרגע הזה..

רוצים לדעת על איזה רגע ? תקראו את הסיפור שלי..

הוריי טסו לאתיופיה ארץ הולדתם , הם רצו לטייל ולראות את בני המשפחה שלא ראו זמן רב.

כשהודיעו לאחיי ולי שהם טסים רציתי גם לטוס איתם.. “יש לך ביה”ס בחופש אחר ניקח

אתכם” ניסתה אמא להרגיע אותי..

במחשבה נוספת בעצם יהיה כיף בלי הורים לתקופה קצרה… לישון מתי שנרצה..

ליווינו את ההורים לשדה התעופה “נחזור אחרי שבועיים תהיו ילדים טובים תשמרו על

הבית..” ביקשו הוריי  לפני שנפרדנו מהם.

אחותי הגדולה דאגה לנו לכל דבר, הכינה לנו אוכל, דאגה לכביסה ועוד מטלות בבית..

והנא עברו שבועיים … התקשרנו להוריי  “מתי אתם חוזרים?” שאלתי בדאגה ובהרבה

געגועים ..    “עדיין לא יודעים מתי נחזור..”  “למה?” שאלתי ואכזבה גדולה אפפה אותי.

“נחזור עוד שבוע..” יש בעייה עם הטיסה לארץ כי סגרו את שדה התעופה ..”

חיכיתי בקוצר רוח שהשבוע יחלוף .. כל כך התגעגעתי להוריי..

בסוף השבוע אחותי התקשרה שוב להורים  ” עדיין לא נוכל לחזור לארץ יש עיכוב בשדה

התעופה הכל סגור..”

פרצתי בבכי כששמעתי את זה … בבקשה תחזרו כבר..

חודש ימים כבר עברו ועדיין לא ידוע מתי יחזרו  לארץ. בכל יום שמענו חדשות אולי ישתנו

ההוראות ..

בוקר אחד התעוררנו לצלצול הפעמון אבא עמד בדלת.. כולנו רצנו אליו .. “אבל איפה אמא?”

שאלנו פה אחד..

“אמא נמצאת עכשיו בבידוד במלונית קורונה בחיפה.. אל תדאגו היא תהיה בסדר”.

עוד שבועיים בלי אמא… אבל אבא כבר כאן איתנו  וזו שמחה גדולה ..

אמא חזרה סוף סוף הבייתה ! עכשיו כולנו יחד בשמחה ובאהבה.