החופש של אורי

יום ראשון לחופש הגדול

הי. קוראים לי אורי. בדיוק סיימתי כיתה ד’. אני בן 10 מתל אביב. יש לי שלוש אחיות ושני אחים. אני הסנדוויץ’ במשפחה. ויש לי ארנב לבן – קוראים לו פיץ’. אני רציתי מזמן לרשום יומן, אבל באמצע שנת הלימודים לא היה לי זמן. קיבלתי את היומן ליום הולדת מסבא. הוא הציע לי לרשום מה אני מרגיש. טוב, אני צריך לזוז כי אמא אומרת שכבר מאוחר. נתראה מחר.

 

יום שני לחופש הגדול

איזה יום גרוע! זה ממש מעצבן! אין מה לעשות בבית או בחוץ, והקייטנות ממש משעממות! לי לא מפריע לשבת כל היום על הספה, לאכול ממתקים ולראות סרט. אבל אמא אומרת שאני לא יכול להמשיך ככה כל החופש הגדול. אני לא יודע מה הבעיה שלהם?! פשוט ש… אמא מנסה להוציא אותי מהבית וללכת לקייטנות, אבל זה לא פייר! האח הקטן שלי, יותם, לא חייב ללכת לקייטנות! יותם עושה ימי כיף עם סבא וסבתא – אבל אמא אומרת שהוא עוד קטן ולא יכול ללכת לקייטנות. אני יכול לחשוב לפחות על שלוש סיבות למה אמא רוצה שאני אלך לקייטנות: (1) כדי שאני לא אחרפן אותה, (2) כדי שאני אלמד דברים חדשים, (3) כדי שיהיה לי כיף.

 

יום שלישי לחופש הגדול

אוקי. נראה לי הגיע הזמן לספר לך. אבל… אל תספר לאף אחד! אני ממש מפחד לנסות דברים חדשים. אבל… אמא ואבא לוחצים עלי לנסות, וזה קצת מוסיף ללחץ. אמא נתנה לי היום כמה אפשרויות לקייטנות: (1) קייטנת טיפוס, (2) קייטנת תפירה, (3) קייטנת שחמט, (4) קייטנת טניס. אבל… מה כדאי לי לבחור? אמא אמרה שאני חייב לבחור לפחות אפשרות אחת. אה! יש לי רעיון! בוא נחשוב קודם על החוזקות שלי / מה אני אוהב? אז ככה: (1) אני אוהב לצייר – אני מצייר לפעמים בבית, (2) אני אוהב לשחק שמחט – ניצחתי פעם את אבא, (3) אני אוהב לשחק עם חברים, (4) אני אוהב ללכת עם אבא לפעמים לקיר טיפוס בשכונה. אה! אולי כדאי לי אז לבחור בקייטנת תפירה או בקייטנת שחמט או בקייטנת טיפוס. נראה שאני בטוח לא אבחר בקייטנת טניס. 

 

יום רביעי לחופש הגדול (חתונה לדודה נחמה)

אתה יודע מה – לא! אני מפחד. אני אגיד לאמא – לא! אני לא הולך לקייטנות. זה מפחיד. יש שם ילדים שאני לא מכיר וזה מקום חדש. כן. זה מה שאני אעשה. אוקי, אני צריך לזוז – הרי אני שושבין.

 

יום חמישי לחופש הגדול

איזה כיף היה אתמול. אבל… אמא אומרת לי שאני חייב לבחור קייטנה. אבל למה?! אני לא מציק! אני יושב ורואה סרט או כותב ביומן. אמא אמרה לי שאם לא אבחר אף אחת מהקייטנות, אני לא אוכל לראות עוד את הסדרה שלי – וזה, ממש מבאס. אוף. אוי, איך שכחתי?! יוצא היום פרק חדש. אני חייב לזוז…

יום שישי לחופש הגדול

אני מצטער. אין לי מה לרשום ביומן. פשוט אמא מבשלת, אבא הלך לאסוף את יותם מסבא וסבתא, וכל שאר האחים ישנים. רק רציתי להגיד שאני לא כותב ביומן בשבת.

 

מוצאי שבת

היום היה היום הכי חם בעולם. היה כיף. הלכנו לסבא וסבתא. הם גרים בבאר שבע. סבא קרא לי כי הוא ראה שהבאתי את היומן שהוא קנה לי ליומולדת, והוא שאל אותי מה אני כותב או מצייר ביומן. אמרתי לו שאני כותב מה שאני מרגיש או חושב. זה היה קצת מוזר לשתף את מה שאני מרגיש עם מישהו. סבא אמר שהוא ייתן לי הפתעה אם אני אלך לאחת הקייטנות, לשבוע לפחות. אמרתי לסבא שאני מסכים, אבל זה רק לשבוע! ואני רק מנסה! אם אני לא יאהב אני לא אמשיך – וסבא אמר שזו עסקה טובה. בסוף בחרתי עם סבא שאני אלך לקייטנת טיפוס. אז הלכתי לאבא ואמא וסיפרתי להם מה סבא אמר. הם אמרו שהם ירשמו אותי ואני אלך מחר לקייטנת טיפוס. הם שאלו אותי אם אני יודע מה ההפתעה שסבא יביא. אמרתי להם שסבא לא סיפר לי.

 

יום ראשון (יום ראשון בקייטנת טיפוס)

לא היה לי זמן לרשום בבוקר ביומן כי הייתי ממש בלחץ. סבא אסף אותי והביא אותי לקייטנת טיפוס. האמת, היה לי ממש כיף. אני הולך גם מחר (אני לא יכול לרשום מחר בבוקר).

 

יום שני (יום שני בקייטנת טיפוס)

זה היום השני שלי בקייטנת טיפוס. אני מרגיש קצת לבד שם☹. אין לי חברים מהכיתה והמדריכים רק עם הילדים המגניבים (כן, אני מודע.. אני ממש לא מגניב..). נגיד את זה ככה – אני אגיד לסבא שאני מוותר על המתנה שהוא הציע לי. כי טוב, אמרתי לך כבר, כבר לא ממש מתייחסים אלי בקייטנה. טוב אני צריך ללכת להתקלח כבר ממש מאוחר.

 

יום שלישי (יום שלישי בקייטנת טיפוס)

טוב, אני מתלבט אם לוותר. מצד אחד, ממש לא טוב לי שם בקייטנה. ביום הראשון התייחסו אלי יותר. אבל עכשיו אני מרגיש כמו אויר. מצד שני, כיף לי לטפס שם (אני יודע כבר כי אבא לימד אותי כשהייתי יותר קטן)😊.

 

יום רביעי (יום רביעי בקייטנת טיפוס)

הלכתי היום לקייטנה. האמת, בבוקר השתמשתי בתירוץ כדי לא להשתתף, ואמרתי בקייטנה שאני לא מרגיש טוב ועשיתי את עצמי חולה. הם פשוט נתנו לי לשבת ולהיות בטלפון… חזרתי הביתה והתקשרתי לסבא. אמרתי לו שלא כיף לי בקייטנה, אבל אבא ואמא אמרו שאני חייב לגמור את השבוע הזה לפחות בקייטנה. סבא אמר שלא יקרה עוד כלום אם אני אלך לעוד יומיים בקייטנה (חמישי ושישי). אני ממש התעצבנתי! כי הם בעצם מכריחים אותי ללכת! אז נראה לי שאני פשוט אישאר בבית מחר עד מאוחר או שאני אפגוש חברים מהכיתה. ככה אני לא אצטרך ללכת לקייטנה.

 

יום חמישי (יום חמישי בקייטנת טיפוס)

זוכר שניסיתי להתחמק מהקייטנה היום? אז אמא לקחה אותי לשיחה הבוקר. היא שאלה אותי הרבה פעמים למה אני לא רוצה ללכת לאף קייטנה. לא רציתי להגיד לה. זה נראה לי קצת מוקדם מידי. אני יודע שאמא תגיד שהיא חושבת שאני צריך להתגבר על הפחדים שלי – “לנצח את הפחד”. גם אבא יגיד את זה. ולכן אני החלטתי פשוט להמציא תירוץ. אמרתי לאמא שאני קצת עייף ואין לי סבלנות לכלום. כמובן שהיא אמרה שאני חייב ללכת היום לקייטנה.

 

יום שישי (יום שישי בקייטנת טיפוס)

סוף סוף היום האחרון בקייטנה. אמרתי לאבא בבוקר שאני מרגיש ממש חולה. אבא נתן לי תה לקייטנה אבל הוא אמר לי שאם אני ארגיש לא טוב אני אוכל להתקשר אליו והביא לי טיפים מה יכול להוריד את “כאב הבטן” שלי. אבא נראה קצת עייף מאתמול, כי יותם קם כל הלילה ובכה (יותם איתי בחדר). אה.. אני זז. אמא מבקשת ממני לעזור לה לבשל לשבת.

 

מוצאי שבת

אמא העירה אותי מוקדם בשבת בבוקר, ואמרה לי להתארגן כי אנחנו (אני והיא) נצא לטיול. התארגנתי ממש לאט, אבל כשיצאתי לסלון אמא עדיין התארגנה. אז שיחקתי עם פיץ’. אמא הגיעה אחרי חצי שעה. היא החזיקה מתנה קטנה עטופה בסרט כחול או טורקיז, לא הייתי בטוח. אמא ראתה שנעצתי בקופסה עיניים והיא אמרה שהיא תגיד לי מה זה רק אם אני אלך איתה לסיבוב. אז החזרתי את פיץ’ לקופסה שלו, ויצאתי עם אמא. אמא שאלה אותי כל מיני שאלות – על חלק עניתי ועל חלק ניסיתי לשנות את הנושא. אבל אמא עמדה על שלה ולא נתנה לי לשנות את הנושא. זה היה נראה כאילו אמא קצת התאכזבה שלא עניתי לה על כל השאלות. כשהרגשתי בנוח יותר, כי אמא גם שאלה קצת שאלות פחות רגשיות – אז אזרתי אומץ כדי שיהיה לי לספר לאמא הכל. אמא ביקשה ממני כשנחזור הביתה אני אראה לה את היומן. נראה כאילו אמא קצת לא הופתעה. זה היה נראה כאילו ציפור לחשה לה מה קורה איתי באוזן שלה. אבל היא אמרה לי כל הכבוד על זה שלפחות גמרתי את השבוע בקייטנה (אם זה מענין אותך מה שהיה בקופסה – היה שוקולד ועוגיות)😊.

יום ראשון

התעוררתי היום בבוקר בגלל רעשים מוזרים מהטלפון שלי. הסתכלתי וראיתי שמישהו מחייג אלי, אז עניתי. פתאום שמעתי קול מוכר (זה היה אחד הילדים מקייטנת טיפוס). הוא שאל אותי אם אני בסדר, כי בשבוע שעבר הייתי חולה. אמרתי לו שאני בסדר, אבל אמרתי לו שאני לא אגיע עוד לקייטנה. אבל הוא ביקש ממני להישאר. אמרתי לו שאני אחשוב על זה (ניראה לי שאני באמת ארשם שוב. הרי עכשיו אני רואה שיכול להיות לי כיף עם חבר חדש). אם זה מענין אותך, קוראים לו רפאל.

 

הסוף