החופשה

בקיץ האחרון אני והמשפחה שלי נסענו לאילת. כל שנה אנחנו יוצאים לחופשה משפחתית, לפעמים אפילו בחוץ לארץ. בדרך כלל זה ממש כיף, אבל הפעם נתקלנו בבעיה: לא מצאנו מקום לישון בו, כל המלונות בעיר היו מלאים במשפחות שבאו לבלות את הקיץ.
הנסיעה לאילת הייתה ארוכה ומעייפת וכולנו כבר רצינו להתקלח ולישון. חיפשנו מקומות בכל העיר, אפילו בתים או אכסניות, ולא מצאנו.
אחרי חיפושים רבים הבנו שאין לנו ברירה והחלטנו בעצב לחזור הביתה לירושלים.
ירושלים נמצאת במרכז הארץ, מאד רחוקה מאילת, הנסיעה עד הבית יכולה לקחת לנו 7 שעות לתוך הלילה.
בתחילת הנסיעה אמרתי לאבא, שהוא בעצם היה הנהג, שאם הוא מוצא מקום לישון בו באמצע הדרך שיעצור ונרד, כי חשבתי שזה עדיף לישון איפשהו מאשר לנסוע כל כך הרבה. בבוקר נקום וניסע רעננים לירושלים.
יש לי אח, הוא קטן ממני, קוראים לו שמוליק. בדרך כלל יש לו עצות טובות אבל הפעם הוא לא הסכים עם הרעיון שלי כי הוא חשש שאולי נתקע בלי דלק. זה היה מעצבן כי לא הצלחנו להבין אחד את השני ולהגיע להסכמה.
אמרתי לו שאם נתקע אפשר להזמין גרר. אמא שלי, שכבר התחילה לדאוג שאולי לא נמצא פתרון הציעה שאולי נלך קודם לתדלק ורק אחר כך נמשיך בנסיעה.
בשלב הזה כבר התחלתי להרגיש איך הפחד מתקרב אלי, לא רציתי שנסע את כל הדרך חזרה בחושך.
לא סיפרתי לכם, אבל יש לי עוד 2 אחים קטנים, שניהם חמודים ממש, קוראים להם משה ועילאי. הם קטנים אז כבר היו ממש עייפים והתחילו לבכות שהם רוצים לחזור לאילת.
באוטו בינתיים אח שלי שמוליק ואבא שלי שמים שירים של הפועל ירושלים כדי להרים את מצב הרוח, הם שרים בקולי קולות ואני מצטרף אליהם. אמא שלי בינתיים נרדמה.
בלי ששמנו לב כבר ראינו איך השמש מתחילה לזרוח והאור עולה.
בשלב הזה הצעתי לאבא שלי שאולי ננסה שוב למצוא מקום לישון בו באילת.
אבא שלי, שבדרך כלל הוא זה שמציע את ההצעות הטובות, הסתכל עלי ואמר לי ״תקבלו החלטה משותפת אתה ושמוליק ואני אזרום אתכם״
אני ושמוליק מדברים, ואז אני מבין שהוא בכלל לא רוצה לנסות שוב, הוא רוצה לחזור הביתה. אני לא מתייאש ומנסה לשכנע אותו. אני מנסה להזכיר לו כמה כיף זה באילת, יש ים מגניב, הרבה בריכות, ואני גם מזכיר לו כמה ממתקים ההורים קונים לנו בדרך כלל בחופשות.
שמוליק מסכים ואנחנו חוזרים לאילת ומחפשים מלון. סיכמנו שננסה 10 מלונות ואם זה לא יצליח נחזור הביתה.
במלון הראשון- לא הצלחנו.
במלון השני לא הצלחנו.
במלון השלישי- לא הצלחנו.
במלון הרביעי – אני כבר מתחיל להתפלל שנצליח, זה לא עובד.
מלון חמישי, שישי, שביעי, שמיני תשיעי- לא מצאנו!
ואז, במלון העשירי שנכנסנו- היה חדר פנוי וכל כך שמחנו כולנו רקדנו ושרנו!
אני ושמוליק לקחנו את כל המתנפחים של הבריכה, שמנו מהר בגד ים ורצנו לבריכה.
אבא שלי עצר אותנו וביקש שנעזור לו לפרוק את כל המזוודות.
ביקשתי ממנו קודם לקפוץ למים ואז שנפרוק את האוטו, ידעתי שהוא יבין אותי ויסכים, כי כשאנחנו נוסעים לחופשות בכנרת הוא תמיד רץ ראשון למים, הוא מאד אוהב את הים.
בילינו שבוע שלם באילת- רוב היום השתוללנו בבריכה ונהננו, בערב יצאנו לטייל ברחובות. גם היינו בשונית האלמוגים ועשינו שנורקל והיתה לנו חופשה כיפית.