נעם קום.. קום.. שומע נעם תוך כדי שהוא מתעורר משנתו, אמא אומרת בכעס: ”אתה מאחר לבית הספר”, ”עוד 5 דקות עונה” לה נעם .לאחר 5 דקות קם נעם מהמיטה מתחיל להתארגן, מצחצח שינים , נוטל ידיים, מתלבש, שותה שוקו ויוצא לדרך.
מגיע בריצה אל בית הספר מתנשף ומזיע, כאשר הוא נכנס לכיתה רואה את מבטה של המורה מירי הזועפת, ”נעם שוב אתה מאחר? מה יהיה איתך? היום אתה תצטרך לצאת לא כמו שאר הכיתה אלא מאוחר יותר, תצטרך ללכת לכיתת ריתוק ולהשלים מה שהפסדת. נעם עומד בפרצוף חמוץ ומבואס למרות שהוא רגיל שזה קורה לו. נגמר השיעור וצלצול ההפסקה נשמע ברקע, נעם יושב ופותח את התיק להוציא את האוכל שאמא הביאה לו, לפתע שירה מהכיתה המקבילה מגיעה ומתחילה לצחוק על הריתוק החוזר שלו , נעם כעס והגיב לה בחזרה ”מה את מתערבת גם את תמיד מאחרת ואת בטח היום בריתוק, ”ממש לא , אני אף פעם לא מאחרת כמוך” צחקקה שירה. הכיתה מתחילה להתרוקן ונעם יודע שרק הוא עומד להישאר, נכנס לכיתת הריתוק בחוסר חשק ולפתע רואה את שירה, ”מה? מה את עושה פה? העיקר צחקת עלי, וגם את פה”. שירה לא הגיבה בכלל מרוב בושה. ”שלום ילדים אני אהיה המורה שלכם להיום, קוראים לי רועי ואני יודע שרובכם לא רוצים להיות פה כרגע אבל תנצלו את הזמן להשלים את החסר”. הזמן עובר והשעון מתקתק, תיק, תק שומע נעם את מנגינת השעון, לפתע המורה מקבל צלצול טלפון ופניו נראות מודאגות, ” אני יוצא לרגע שאף אחד לא יצא או ידבר בבקשה”. פסס, פסס קוראת שירה לנעם, ”נעם, נעם תסתכל מעבר לשידה הכחולה יש שם דלת שכתוב עליה הכניסה אסורה בוא נלך לראות מה זה ” , נעם מתפלא מהפניה הנחמדה של שירה ועונה ”מה קרה לך, השתגעת? יכולים לתפוס אותנו” , נו בוא אומרת שירה. נעם קם מהכיסא לא יודע למה בכלל הוא עושה זאת. שניהם הולכים ומתקרבים אל סף הדלת ושירה פשוט דוחפת את נעם בלי חשש לתוך הדלת, שירה שומעת את צעדי המורה רועי וישר נכנסת אל הדלת. חושך גמור מסביב נעם ושירה הם לא מבינים מה קורה סביבם ואיפה הם נמצאים, לפתע שמעו שניהם קולות משונים. וראו אור חזק ומסביבם חיילים , חייל אחד תופס בנעם והשני בשירה. נעם: ”מה? מה קורה כאן? שירה אני מפחד” , שירה: ”אני חושבת שחזרנו אחורה בזמן לתקופה היסטורית”. אחרי כמה דקות של הליכה לפתע הם רואים ארמון גדול שמסביבו המון שומרים, ”הנה הבאנו לך את הבוגדים” אמר אחד השומרים למלך, נעם ושירה מחליפים מבטים בינהם ולא מבינים על מה מדובר, המלך קם וניגש אל שניהם: ”אז מי שלח אתכם?” ”אף אחד” עונה שירה בבלבול , ”אתם יודעים בכלל לאן הגעתם?” שואל המלך, ”לא” עונים לו, ”אז ברוכים הבאים לממלכת השלום, אנחנו אחראים על השלום שיש בכל העולם, בכל הדורות. כלומר שאם משהו יוצא מאיזון אנחנו אחראים לכך” ”אוקי ואיך אנחנו קשורים לזה?” אומרת שירה , ”לפי מה שהבנתי מהחיילים שלי, אתם כל הזמן רבים ויוצרים כעס ובלאגן גם בינכם וגם בין שאר הילדים בכיתה” נעם מסתכל על שירה בהבנה שאכן יש הרבה משמעות לקשר שלהם, ”אני יגיד לכם מה אתם צריכים לעשות ילדים חמודים, כדי שתפסיקו לריב אחד עם השני אתם צריכים ללכת כל אחד לכיתה שלו ולעבור ילד ילד בכיתה ולהגיד לו את הדברים הטובים שבו וכך תאזנו את השלום העולמי , תשתפו את כולם במה שלמדתם ובכך תפיצו שלום בין המון לבבות” , ”תודה רבה לך מלך יקר וחכם, אין ספק שזה היה שיעור לחיים” אמר נעם ”כן אני ממש מסכימה איתך ”אמרה שירה. ”עכשיו לכו בעקבות החיילים הם יחזירו אתכם מאיפה שנפלתם”, וכך הלכו בחזרה כשהם המומים ממה שקרה , רגע לפני שהם עוברים חזרה אל הדלת אומר להם אחד החיילים ”אל תשכחו שבמידה ואתם לא עושים את המשימה שלכם כראוי עלינו להביא אתכם בחזרה לפה ובפעם השנייה המלך יהיה פחות מקל”. פתאום ברגע אחד מצאו את עצמם חזרה באותו חור שחור מאחורי הדלת, פתחו אותה וגילו שהכיתה כבר השתחררה הביתה. יום למחרת חזרו שירה ונעם מחויכים ועם הפתעה ביד לא רק לכל הכיתה אלא לכל הבית ספר, הם הביאו איתם פתקים לחלק לכולם שעליהם היה כתוב ”ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, אל תשכחו תמיד לחייך למי שסביבכם”, המלך מסתכל מלמעלה מאושר.
