החבר הכי טוב שלי

החבר הכי טוב שלי/ נוהר כהן כיתה ג’
שמי גילי, ואני תלמידה בכיתה ד’.
פעם, כשהייתי קטנה יותר, לא היו לי חברים. בכל יום בהפסקות הייתי יושבת לבד על הספסל בחצר בית הספר. הייתי רואה ילדים משחקים יחד, צוחקים, רצים ומשחקים עם חיות מחמד, ורק לי לא היה עם מי לשחק. לפעמים הרגשתי עצובה ובודדה מאוד.
בערב הייתי יושבת בחדר שלי ומתפללת בלב. ביקשתי מה’ שייתן לי חבר טוב, מישהו שיאהב אותי באמת, שישחק איתי ויהיה לצידי תמיד. חלמתי במיוחד על חיה קטנה שתהיה שלי, כי תמיד אהבתי חיות.
יום אחד אמרתי להורים שלי:
“אמא, אבא, אתם יכולים לקנות לי חיה קטנה?”
אמא חיבקה אותי בעדינות ואמרה:
“גילי אהובה, הלוואי שיכולנו, אבל עכשיו אין לנו מספיק כסף.”
הבנתי, אבל עדיין הייתי עצובה.
למחרת בבוקר אמרתי לאמא:
“אני יוצאת קצת לגינה.”
יצאתי לבד לגינה הציבורית ליד הבית. פתאום הרגשתי שמישהו עוקב אחריי. פחדתי והלב שלי התחיל לפעום חזק. עצרתי, נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי:
“אני אמיצה. אני מאמינה שה’ שומר עליי. אני לא אפחד.”
הסתובבתי לאחור וראיתי גור כלבים קטן וחמוד. הוא הביט בי בעיניים טובות, הזנב שלו זז מצד לצד, והוא נראה כאילו הוא מחייך. התכופפתי וליטפתי אותו בעדינות. הרגשתי מיד שהוא יהיה החבר הכי טוב שלי.
לקחתי את הגור הביתה ואמרתי להורים שלי בהתרגשות:
“אמא, אבא, מצאתי כלב! הוא יהיה החבר הכי טוב שלי. עכשיו אני לא אהיה לבד יותר.”
קראתי לו בוני. אמרתי תודה גדולה לה’ על המתנה המיוחדת הזאת.
עבר שבוע נפלא. שיחקתי עם בוני, טיילתי איתו ודאגתי לו. יום אחד שמתי לב שבוני לא מרגיש טוב. הוא היה שקט ולא רצה לזוז. פחדתי מאוד שהוא יעזוב אותי. אמרתי לעצמי שאני לא אתן לזה לקרות.
טיפלתי בו במסירות, הבאתי לו מים ואוכל, וליטפתי אותו הרבה. פתאום גיליתי שלבוני יש שבר ברגל. התחלתי להתפלל כל יום מהלב. ואמרתי:
“אני לא אפסיק להתפלל עד שבוני יחלים”. אחרי כמה ימים קרה נס. בזכות התפילות, בוני התחיל להרגיש טוב יותר. הוא עמד על הרגליים וקפץ משמחה. גם אני קפצתי, והבית התמלא אושר גדול.
עברו השנים. גדלתי והגשמתי חלום – הפכתי לווטרינרית, רופאה של חיות, כי אני אוהבת חיות ורוצה לעזור להן. יום אחד טיפלתי בכלב פצוע שלא הכיר אותי. הוא פחד ונשך אותי ביד. חבשו לי את היד, ונשארתי כמה ימים בבית.
בוני ישב לידי במיטה ולא עזב אותי לרגע. הרגשתי שוב כמה הוא החבר הכי טוב שלי. כשנרפאתי, יצאתי איתו לטיול ואמרתי:
“תודה, ה’, ששמרת עליי”.