החבר הכי טוב שלי

“אני שומע משהו מבין השיחים”…התקרבתי בחשש וראיתי קופסת קרטון ובתוכה כלבלב קטן. זה היה בדרכי חזרה מבית הספר ובדיוק פתיתי שלג ראשונים התחילו לרדת. הרמתי את הקופסא וליטפתי את הכלבלב. היו לו עיניים כחולות והוא היה חמוד כל כך. לקחתי אותו איתי וכשהגעתי הביתה גמלה בליבי ההחלטה לאמץ אותו ושהוא יהיה החבר הכי טוב שלי!!! כשאמא חזרה הביתה החבאתי אותו מתחת למיטה ועשיתי עצמי מכין שיעורי בית. חשבתי איזה שם יתאים לכלבלב “ווניל, וופל”…הסתכלתי עליו  וידעתי! “אקרא לך סנואו כי אתה בצבע לבן והיום התחיל השלג הראשון”. בערב, כשאמא באה לכסות אותי היא שמעה יללה קטנה ושאלה “מה זה?” ואני עשיתי אפצ’י בכאילו. למחרת בהפסקה בבית הספר ישבתי לבדי על הספסל, הסתכלתי על הילדים שמשחקים “רק לי אין חברים, אני משתוקק לחזור הביתה לשחק עם סנואו”. בסוף היום רצתי הביתה לראות מה שלום סנואו. חיבקתי אותו בחוזקה “התגעגעתי אליך”. “גם אני התגעגעתי אליך”. “אתה מדבר???” שאלתי בפליאה “כן”, “וואו גדול! נוכל לעשות המון דברים יחד! איך היה בבית הספר?” “אין לי מצב רוח, יש לי מבחן בקריאה בעוד 3 ימים. אני קורא לאט וחושש שיצחקו עלי, אולי אעשה טעות”. סנואו שלף ספר מהילקוט והניח ליד רגלי “אני רוצה לשמוע אותך”, “מבטיח שלא תצחק?” “מבטיח,האו.” “במ-מ-ל-כה ר-חו-קה חי מ-לך”…”זהו לא רוצה להמשיך” סגרתי את הספר מאוכזב מעצמי. “אני בטוח שאם תתאמן–תצליח. נמשיך גם מחר?” “אולי”. למחרת חזרתי עייף מבית הספר. סנואו ליקק אותי, “מה קרה לך?” ” אני רוצה לספר לך סוד. אין לי עם מי לשחק בהפסקה”. “אני חבר שלך,האו” “ואתה חבר שלי, אני שמח שמצאתי אותך”. התחבקנו חזק והייתי מאושר. הוצאתי מהילקוט ציור, “זה בשבילך סנואו, תראה, ציירתי אותנו–שני החברים הכי טובים! “החברים הכי טובים,האו”. “תמשיך להקריא לי את הסיפור”? “טוב”, התחלתי לקרוא ומבלי ששמתי לב סיימתי פרק שלם. סנואו קפץ משמחה “זה היה נפלא, אתה קורא יפה מאוד”. הרגשתי בטחון ואמרתי לעצמי “אני יכול”! אמא דפקה בדלת, החבאתי מהר את סנואו בקרטון. בידיה צלחת עוגיות שאפתה ” העוגיות האהובות עליי,”תודה אמא. אני רוצה שתשמעי אותי קורא.” “בשמחה”. התחלתי לקרוא ולקרוא וסיימתי את הפרק השני. פתאום נהניתי לקרוא. אמא חיבקה אותי והתרגשה לשמוע אותי קורא ברצף. “השתפרת כל כך,כל הכבוד.” “את יודעת מי עזר לי?” “מי?” “סנואו, החבר החדש שלי, אני רוצה שתכירי אותו”. הוצאתי את סנואו מהקרטון…”יש פה כלב, אההההה” “זה סנואו! מצאתי אותו בתוך קופסא בשלג, הוא עזר לי בקריאה. אני קראתי והא הקשיב לי. אפשר שהוא ישאר אצלנו?” אמא מופתעת חשבה לרגע, ואמרה: “אני שמחה על ההתקדמות שלך אז…אני מסכימה”. “יששש תודה אמא”. שלושתנו שמחנו ואכלנו עוגיות. ירדתי לגינה לטיול עם סנואו ופגשתי שני חברים מהכיתה. “יש לך כלב?, רוצה לשחק איתנו בכדור?” הבטתי נדהם אל סנואו שנבח וסימן לי לומר כן, לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. נמשיך מחר בהפסקה… “אני לא מאמין שהם הזמינו אותי לשחק, זה בזכותך סנואו”.”אני בטוח שגם הם נהנו לשחק אתך, אתה חבר נהדר. לפני השינה אמא כסתה אותי ולחשה “אני מאמינה בך”. כשיצאה מהחדר, סנואו אמר “אני בטוח שתצליח,האו”. הצלצול נשמע. מילות העידוד של אמא וסנואו הדהדו בראשי, אזרתי אומץ ופשוט התחלתי לקרוא. כשסיימתי נשמעו מחיאות כפיים. המורה התרגשה ושיבחה אותי. בהפסקה הצטרפתי לחברים למשחק ומאותו היום כבר לא הייתי לבד ובמשך הזמן נבחרתי לקורא המצטיין! סנואו חיכה לי בכל יום לשמוע סיפור חדש ואת הסוד שלנו שמרנו לעצמנו ורק אתם שותפים לו!