החברים הטובים
פעם אחת היה ילד בשם יצי הוא היה בעל שער שחור וגבוה, ולחבר הכי טוב שלו קראו יוסי הוא היה
בעל שער שטני ונמוך יותר.
שניהם למדו בכיתה ו’ בבית הספר הדתי תורני בשכונת בקעה, ירושלים .
שניהם אהבו מאוד ללמוד, הצטיינו בלימודים ואחד השיעורים שהכי אהבו היה שיעור ספורט.
אחרי בית הספר הם היו עושים שיעורי בית ביחד ולאחר מכן היו משחקים כדורגל עם הילדים
בשכונה.
ביום שני אחד בשיעור ספורט המורה הודיע שעוד כחודש בא’ באדר ב’ ייתקים תחרות ריצה עם בתי
ספר אחרים. התחרות תתקיים בשכונת בקעה משום שיש שם מסלול ריצה ענק. המורה אמר
שמעכשיוו יש להתאמן יותר כדי להגיע לתחרות מוכנים ומי שיזכה במקום הראשון יקבל גביע זהב.
כמו כן גם מי שיזכה ב2 המקומות הנוספים יקבלו פרסים שווים.
כל הילדים התלהבו, שמחו והתרגשו מאוד. יצי ויוסי חזרו לבתים שלהם מאושרים וספרו להוריהם
על התחרות הריצה. יצי ויוסי החליטו שמעכשיו אחרי שיכינו שיעורי בית הם יתאמנו ביחד לתחרות
ריצה כמעט בכל יום עד התחרות. שניהם היו טובים מאוד בריצה.
כשבוע לפני התחרות לאחר בית הספר יצי ויוסי החליטו שהיום הם הולכים לשחק כדורגל עם
הילדים בשכונה כדי להשתחרר קצת מהלחץ של התחרות.
החברים שלהם שמחו לראות אותם, הם התחילו לשחק ולאחר כחצי שעה של משחק יוסי בעט
בכדור חזק ונפל ארצה. יוסי התחיל לבכות ולא יכל לקום כי כאבה לו הרגל. חבריו התקשרו מיד
להוריו שבאו מיד והזעיקו אמבולנס למקום, כשהם הגיעו הם לקחו אותו למיון שם עשו לו צילום של
הרגל וחיכו להיפגש עם הרופא. בזמן שחיכו לרופא, יוסי מאוד פחד ודאג שהוא לא יוכל להשתתף
בתחרות ריצה שמתקיימת בעוד כשבוע. לאחר כ5 דקות הרופא קיבל אותם בחדרו והסביר להם
שליוסי יש שבר ברגלו. יוסי בכה והיה עצוב על כך שלא יוכל להשתתף בתחרות. בדרך הביתה
הוריו ניסו לעודדו. חברו הכי טוב יצי בא לבקר אותו כל יום וניסה להצחיק ולנחם אותו.
יום התחרות א’ באדר ב’ הגיע כולם התרגשו נורא ונסעו עם הוריהם למסלול ריצה בשכונה בקעה
בירושלים. יוסי נסע לשם עם הוריו כדי לעודד את חבריו למרות הגבס שהיה לו ברגל.
התחרות התחילה והמאמן הודיע לכל המתחרים לעמוד בשורה אחד ליד השני ושבספירה עד 3
כולם יכולים להתחיל לרוץ. יצי היה בין המובילים בתחרות ולאחר 45 דקות של ריצה הוא הגיע
למקום הראשון וקיבל את גביע הזהב בהתרגשות וקרא לחבירו יוסי למגרש וכאשר הגיע נתן לו
את הגביע, שניהם שמחו מאוד והיו חברים טובים לתמיד.
