פעם אחת בעיר חיפה היו שתי חברות שהיו קרובות מאוד, שירה ורותם.שירה היתה זהובת שיער, ביישנית ושקטה. לעומת זאת רותם היתה בעלת שיער אדמוני , נמרצת ובעלת  ביטחון עצמי רב ואפילו שהשתיים היו שונות זו מזו הן  אהבו להפגש בפארק ,לדבר ולשבת אחת ליד השנייה בארוחת הצהריים.יום אחד רותם היתה שקטה מהרגיל ושירה לא הבינה מה קרה לה. היא חשבה לעצמה שמשהו רע קרה לרותם, ואז כעבור יום שירה חיכתה בבית הספר לרותם ולבסוף כשהיא הגיעה שירה שאלה אותה :”רותם, שמתי לב שבזמן האחרון את לא מדברת ואת נראית קצת עצובה. את רוצה לספר לי מה קרה?” ואז רותם הלכה איתה לפינת הכיתה  וענתה לה :”אבא שלי מצא עבודה”. אז שירה ענתה לה: “זה נהדר!”. “נכון, אבל זה לא הסוף. העבודה שהוא מצא היא בעיר רחוקה מאוד ואנחנו נצטרך לעבור לגור שם!” רותם אמרה בפרצוף עצוב ושירה שמה לב שדמעה נזלה על פניה  ולאחר כך היה צילצול ורותם רצה למקומה. המורה חנה התחילה את השיעור. שירה ורותם אהבו מאוד את המורה חנה. המורה חנה הייתה מורה חייכנית,טובת לב,נחמדה ואוהבת את כל התלמידים. שירה ורותם שיתפו את המורה חנה בכל בעיה שהייתה להן והיא מצאה להן תמיד פיתרון, אז שירה חשבה לעצמה שבסוף השיעור היא תלך להגיד למורה חנה מה קרה לרותם ואולי היא תמצא לזה פיתרון. שירה חיכתה שייגמר השיעור כדי שתוכל לדבר עם המורה כמה שיותר מהר וכעבור עשרים דקות היה צילצול. שירה ניגשה מהר למורה וסיפרה לה את כל מה שעובר על רותם והמורה ייעצה לה מה לעשות. למחרת, שירה אמרה לכל בנות הכיתה מה הן עומדות לעשות :”בזמן האחרון עוברת על רותם תקופה קצת קשה.  רותם  עומדת לעזוב את בית הספר בעוד מספר ימים אז אני והמורה חנה חשבנו שגם אתן יכולות להשתתף במה שתכננו אז מחר מי שרוצה יכולה להביא חטיף קטן ואני אביא את הצלחות. נכין שלטים לרותם ונתלה אותם. מי שרוצה לעשות חסד שתרים את ידה”. כל בנות הכיתה הרימו יד. הן רצו לעשות מצווה ולשמח את חברתן הטובה. למחרת, שירה הביאה את הצלחות וכל הבנות הכינו שלטים בבית והביאו חטיפים לכיתה. הן תלו את השלטים וסידרו את החטיפים בצלחות, וכמה דקות לאחר מכן רותם נכנסה ושמחה כל כך על זה שהיא חיבקה את שירה כל כך חזק, וכולם נהנו. לאחר מכן, שירה הציעה רעיון שכשרותם תעזוב הן תמיד יוכלו לדבר בטלפון ואולי גם להיפגש. כעבור שבוע רותם לא הייתה בבית הספר אבל הן דיברו וצחקו בטלפון וכבר נפגשו פעם אחת והכל נגמר כששתיהן היו מרוצות ושמחות למרות שהן גרות רחוק.