הסיפור שלי מתחיל כך, גדלנו בשכונה גדולה ויפה ומאוד חדשה .יש בה הרבה גנים, מגלשות, נדנדות, עצים ופרחים פשוט יפה שם . יש שם הרבה חברות ואני אוהבת את כולם מאוד. כשאנחנו לפעמים נפגשות בגינה, לטיול באופניים או סתם לשחק בגינה אנו משחקות שמחות ופשוט עשות כייף. אנחנו גם לומדות ביחד בבית הספר ומעבירות חווית ולפעמים כל אחת מספרת גם חוויות מהבית . בהפסקה בבית הספר אנחנו נפגשות, לפעמים כולן ביחד ולפעמים רק אני וחברה אחת לבד- רק שתינו. רציתי לשתף אתכם על שיחה שהייתה לי עם אחת מחברותיי שסיפרה לי שבבית קשה להם מאוד. חסר להם כסף והיא מרגישה מאוד בודדה ועצוב לה בלב שהיא לא תבוא לימי הולדת וטיולים. אמא שלה אמרה לה לא לספר למה היא לא מגיעה פשוט שתתחמק משאלה מסוג זה. שמעתי כמה חברות מדברות שהנעליים שלה ישנות והבגדים לא כל כך מהזמן האחרון … לי היה מאוד עצוב לשמוע את הסיפור, אבל אני רק ילדה אני לא יכולה לעזור לה בכסף, אז אמרתי לה שתי דברים. דבר ראשון שהכל יהיה בסדר, ושלא תדאג- יש אנשים עכשיו בזמן הזה שנמצאים במצב קשה הרבה יותר, אז אמרתי לה תשמחי קודם שאת כאן ויש לך אותי. ודבר שני, אמרתי לה שאתפלל לקב”ה שירחם על המשפחה שלה. היא קצת נרגעה אבל זלגו לה דמעות. ממש הרגשתי כמה קשה וכואב לה… הימים עברו וכמה חברות התחילו להתרחק ממנה, בגלל שהיא לא מגיעה למסיבות וימי הולדת, וגם אין לה אופניים וכל הזמן היא מבקשת, פעם חסר לה עפרון ופעם היא שכחה את הכריך שלה והיא כבר מתלבשת לא כל כך יפה. פשוט היא התחילה להישאר בהפסקה הגדולה בכיתה לבדה בודדה. היה לי קשה לראות אותה במצב כזה, פשוט לא ידעתי איך לעזור לה ומה אפשר לעשות שהיא תחזור וכולם ימשיכו לאהוב אותה . התחלתי לחשוב ולבקש מבורא עולם שייתן לי עצה טובה לעזור לחברה שלי. ואז באמת קרה נס והשם שלח לי מחשבות טובות ועלה לי רעיון לבקש מהמורה שלי לספר סיפור ביום שישי לפני שבת קודש ואבקש מאמא שלי שתכין עוגת שוקולד ואחלק בסיום הסיפור. הגיע יום שישי, עמדתי בפני חברותיי לכיתה וכך אמרתי להן: “חברות יקרות רציתי להגיד משהו, הסיפור שלי הוא החיים שלנו, ולפעמים אנחנו לא מרגישים איך אנחנו מתנהגים. נכון שאנחנו רק בני אדם ולא מלאכים, ואנחנו עושים הרבה טעיות, ומתקנים, בונים והורסים, שוברים ומרכיבים, רציתי לשתף אתכם שיש מישהי שתמיד מרגישה בפנים קצת עצוב, קצת פגוע, קצת כואב לה ואנחנו לא יודעים למה היא עצובה, למה היא כועסת, למה היא לבושה בבגדים כאלה ולמה אין לה אופניים כמו של כולם. למה היא לא כמו כולם?? יש לה הכל!!! למה חסר לה? עכשיו גילתי לכם את הסוד למה היא מרגישה ככה. פשוט קשה לה. להורים שלה חסר כסף, בבית קשה להם מאוד, וכרגע לא יכולים לקנות לה בגדים יפים חדשים ונעליים חדשות וכסף לטיולים גם אין עכשיו . אבל אנחנו יכולות לעזור לה, להיות חברות שלה ולאהוב אותה, לחבק ולעודד אותה ולשמוח בה בחינם, בלי כסף. אולי ביחד גם נעזור לה להיות שמחה ומאושרת. אני מתפללת להשם הטוב שיעשה שלום בנינו. בין איש לרעהו. אהבת חינם תמיד תהיה בלבנו. נאהב את חברינו ככה, כמו שהוא . כמו שהקב”ה אוהב אותנו בחינם, גם אנחנו צריכים לאהוב את כולם בחינם, בלי שום תנאים ככה כפי שהוא באמת ואז נזכה שבית המקדש יבנה במהרה בימנו אמן!
.
