ביום חורף קר היו שתי בנות, האחת נועה והשניה טליה.
הן היו החברות הכי טובות. הן תמיד היו ביחד בבית ספר בכל מקום.
יום אחד הגיעה ילדה חדשה לכיתה. הן ממש רצו להיות חברות שלה.
מיד הן ניגשו אליה ושאלו אותה אם את רוצה להיות חברה שלנו והיא אמרה להן כן.
הן ממש היו שמחות. הן שאלו אותה איך קוראים לך והיא ענתה שירז. נועה וטליה ממש אהבו את השם. הן גם אמרו את השמות שלהם וגם שירז ממש אהבה את השמות שלהן.
יום למחרת נועה אמרה: “רוצות לבוא אליי?” הם אמרו כן. נועה אמרה “יופי, אז תבואו אליי היום”, “טוב” – אמרו לנועה.
כשנגמר בית הספר טליה ושירז הלכו לבית של נועה ונועה הייתה שמחה.
אמא של נועה שאלה אותן אם הן רוצות ללכת לגינה והן אמרו כן.
הן הלכו לגינה והן ראו בגינה ילד קטן שבוכה. הן שאלו אותו: “למה אתה בוכה?”, הוא אמר: “אני לא מוצא את ההורים שלי”, הבנות ראו שהן הביאו ביסלי אז הבנות הביאו לילד את הביסלי והוא הפסיק לבכות. הבנות חיפשו את ההורים שלו ולא מצאו ופתאום הוא ראה את ההורים שלו, רץ אליהם וחיבק אותם. הם אמרו לבנות: “תודה רבה שמצאתם אותנו, תודה!”. הבנות הלכו לבית של נועה ואמא של נועה אמרה להן: “עשיתן עבודה טובה מאוד ועשיתן מצווה גדולה”.
למחרת הבנות הגיעו לכיתה וסיפרו בהתרגשות על החוויה שלהן.
