החברותא שלא פסקה/מעיין קלמן
טוק טוק טוק. הדפיקות נשמעו על דלת הבית. רותי מיהרה לפתוח את הדלת, בפתח עמד הרב דרוקמן. היא הזמינה אותו להיכנס, והוא נכנס והתיישב על יד השולחן אשר בראשו ישב הרב ולדמן. הם דיברו קצת ואז הוציאו ספרים והתחילו ללמוד.
תחילתה של חברותא מופלאה זו, התחיל הרבה שנים קודם.
“הרב” דניאל פנה אל הרב דרוקמן “עוד מעט יש לאליעזר יום הולדת ואני לא יודע מה לתת לו”. הם היו אז בחורים צעירים בארצות הברית והרב דרוקמן היה שם בשליחות של תנועת הנוער בני עקיבא. “אני מציע” ענה הרב “שתיתן לו את הספר אורות של הרב קוק”. דניאל קיבל את העצה, וקנה לאליעזר למתנת יום הולדת את הספר אורות של הרב קוק. מאז שאליעזר קיבל את הספר הוא התחיל ללמוד אותו בחברותא עם הרב דרוקמן. החברותא לא פסקה חוץ מפעם אחת כאשר הרב דרוקמן חזר לארץ והרב ולדמן (אליעזר) נישאר מאחור. מיד כשעלה הרב ולדמן לארץ הם חזרו ללמוד יחד את הספר. בהתחלה הם למדו יחד בישיבת כרם ביבנה לאחר מכן הם גם למדו יחד בישיבת מרכז הרב. אחר כך הם עזבו את הישיבה וכל אחד מהם התחתן והקים משפחה, אבל הם לא ויתרו והמשיכו ללמוד כל שבוע ביחד בקרית ארבע בבית של הרב ולדמן. הם למדו תמיד ממש מאותו ספר אותו קיבל הרב ולדמן ליום הולדתו. הם לא הפסיקו גם כשכל אחד מהם היה ראש ישיבה וגם כשהיו חברי כנסת. הפעם השניה שבה הם הפסיקו ללמוד היתה כאשר נפטר הרב ולדמן בט”ו בטבת תשפ”ב.זה מאד העציב את הרב דרוקמן, וכמעט שנה לאחר מכן בב’ בטבת תשפ”ג נר שמיני של חנוכה נפטר גם הוא.
“הרב חיים מאיר דרוקמן” נשמע קול המערכת לניהול תורים. הרב דרוקמן נכנס לבית הדין של מעלה בהתרגשות עצומה. בפנים חיכו לו שלושה דיינים מחויכים ועל השולחן היו מונחים מואזניים. ליד המואזניים היה שק גדול שבתוכו היו כל המעשים של הרב דרוקמן במהלך חייו. לאחר דין של 15 דקות בערך יצאו הדיינים להתייעצות. הדיינים חזרו מההתייעצות, התיישבו והכריזו: “הרב חיים מאיר דרוקמן אתה זוכה להיכנס לגן עדן” קול התרועות נשמע. הרב התרגש מאד למשמע הבשורה. הרב דרוקמן נשלח מיד אל גן עדן, כשהוא מתרגש מאוד.
מיד לאחר שנכנס נשמע לפתע בום, מספר קונפטי נפתחו על הרב ומיד לאחר כך הודלקו גם הזיקוקים. תושבי גן עדן עשו לו קבלת פנים מיוחדת. הרב דרוקמן היה מופתע, וחיפש מישהו מוכר בין כל האנשים שם, לפתע הוא ראה את הרב ולדמן ומיד ניגש אליו. הם שמחו מאד לראות זה את זה והרב ולדמן קידם אותו בברכת “ברוך הבא”, והם ניגשו יחד למקום מגוריהם בגן עדן, שם גילה הרב דרוקמן שהוא ישכון בסמוך לרב ולדמן, והוא מאוד שמח על זה.
לאחר שהגיעו לחדר, פנה הרב ולדמן והציע לרב רב דרוקמן שישבו ללמוד.
הם ישבו ופתחו את ספר אורות, ועסקו בדבר היקר להם מכל – לימוד על מעלתם של עם ישראל וארץ ישראל.
במהלך הלימוד עלו להם מספר שאלות, והם החליטו לפנות לרב קוק עם שאלותיהם.
שני החברים הלכו יחד אל הרב קוק, וכשהגיעו אליו ראו בחדרו גם את הרב צבי יהודה בנו של הרב קוק, רבם הגדול. הם שאלו את הרב קוק את השאלות שרצו, והרב הודיע שכדי לענות להם הם צריכים ללכת ל”מצפה”.
הרב דרוקמן לא הבין על מה הוא מדבר אבל הוא חיכה בסבלנות. הם יצאו לדרך ולבסוף הם ראו מרפסת שממנה אפשר לראות את כל העולם הזה, הרב קוק מיקד אותם עד שהם התבוננו על ארץ ישראל, ההתבוננות בכל העולם ולאחר מכן בארץ ישראל, עזרה להם להבין את מעלתה של ארץ ישראל.
המבט מלמעלה על ארץ ישראל, גרם לשני הרבנים להתחבר יותר לארץ הקדושה ולהתמלא באהבת התורה, העם והארץ.
הרב ולדמן והרב דרוקמן, ממשיכים בחברותא גם שמים, ויום יום הם לומדים ומלמדים זכות על עם ישראל.
(הכותבת היא נינה של הרב ולדמן)
