“החבילה”
יום אחד ב1938 היה ילד שקראו לו יונתן והיה לו אח בשם שלמה ואחות קטנה ושמה רבקה.
חודש אחרי שרבקה נולדה היה מלחמת עולם השניה הילדים שרדו אבל אמא ואבא
שלהם לא שרדו. כשזה קרה יונתן היה בן 9 שלמה בן 7 ורבקה בת חודש. אחרי חמש
שנים הם טסו לישראל, הם לא ידעו שהיה להם בני דודים שם שהם לעולם לא ראו.
בסופו של דבר נגמר מלחמת העולם השניה ב1945 ועבר כמה שנים
ויום אחד שיחקו מחבואים ואחות הקטנה של יונתן הלכה לאיבוד הם חיפשו בכל מקום בקופסאות,
בבתים של בני הדודים שלהם, בכל מקום. כשהם לא מצאו, הוא ושלמה
ובני הדודים שלהם שקראו להם: יוחנן, שמואל, אלון, שושנה, מיכאל, דויד ויצחק כולם באו לעזור.
אבל למרות זאת הם עדיין לא מצאו אותה אז הם התפצלו. מיכאל ואלון החליטו לטוס
לארצות הברית, יוחנן ושמואל טסו לספרד ודויד ושושנה טסו לברזיל ויונתן ושלמה
טסו לאירופה ויצחק נישאר לחפש אותה בישראל. מיכאל ואלון קודם הלכו אל
דטרויט ולא מצאו שום דבר ואז הם הלכו אל ניו-יורק ועדיין לא מצאו משהו.
יוחנן ושמואל קודם הלכו אל ברצלונה ולא מצאו אותה ואז הם הלכו אל מדריד וגם שם הם מצאו כלום.
דויד ושושנה קודם הלכו אל סאו פאולו ולא מצאו שום דבר ואז הם הלכו אל סלדור וגם שם הם לא מצאו כלום.
יונתן ושלמה קודם הלכו אל גרמניה והם לא מצאו אותה ואז הם הלכו אל פולין הם חיפשו
ואחרי היום הרביעי הם מצאו אותה ויונתן שאל אותה שאלה:”איך הגעת לכאן?”והיא אמרה:”כששיחקנו
מחבואים התחבאתי בתוך קופסה ולקחו אותי לכאן.”אמר יונתן: אני חושב שזאת קופסת הבגדים שאני שלחתי לכאן כדי למכור’. רבקה אמרה: חבל שלא שלחת בגדים נקיים, כי הבגדים האלו הסריחו כל הדרך לכאן!”