החבורההיו הייתה חבורה ובה ארבעה ילדים:רובי, אברימי, שנאור, יוסי
קראו לחבורה הזאת ראשי. קראו לה כך מיפני שזה ראשי תבות של שמם, וגם מפני שהם היו ראשיים הם היו ילדים טובים ומחונכים והשתדלו שלא להציק לשום ילד
יום אחד בבית ספרם של החבורה היה מבצע עם פרס מיוחד הפרס למנצח היה להיות המפעיל של בית הספר (לעשות פעילויות לבית הספר) והפרס למקום שני זה להיות העוזר של המפעיל כולם התאמצו וטרחו מאוד בשביל לנצח וגם החבורה שלנו התאמצה והשקיעה מאוד אך הפעם בשונה מתמיד הם גם ניצחו. “כל הכבוד” צעקו כולם כולם ממש שמחו על זכייתם של החבורה אבל היה מישהו אחד שממש כעס (זה היה הילד שזכה מקום שני) ‘זה לא פייר, אני רציתי לזכות! אני כל כך התאמצתי למה הם זכו מקום ראשון?? זה לא הוגן’ ואחרי כמה שניות חשב לעצמו בלב ‘אני אציק להם’ וכמובן שממש לא ככה מבטאים את הקנאה שלנו אבל זה באמת מה שקרה יום למחרת כל הילדים הגיעו לכיתה. ובהפסקה, הילד פשוט התחיל להציק לחבורה, וכמו שאמרנו החבורה שלנו היתה חבורה מאוד טובה, והשתדלה שלא לפגוע באף אחד למרות שפגעו בהם. אז הילד התחיל פשוט לצחוק עליהם, לשפוך עליהם מים. וגם הוא ניסה שכמה שפחות הם יגיעו אחד לשני. ואיך הוא ניסה לעשות את זה , הוא ניסה לעקב אותם בדרך חזרה לבית של אחד החברים, כדי שיצליחו לתכנן כמה שפחות פעילויות לבית הספר, ואז אולי ככה אני יוכל להציע את עצמי כי אני מקום שני ”והם הרי עשו פעילויות לא טובות” (כי הם לא הספיקו לתכנן “משום מה”) ואני “במקרה” הכנתי פעילויות מאוד טובות ומענינות ואת כל זה חשב לעצמו. ככה כמה ימים לאחר מכן החבורה הבינה שהילד, שזכה מקום שני מנסה לעצבן אותם, ולהרוס להם אז הם פשוט ניגשו אליו, ואמרו לו: ”אנחנו יודעים שאתה מנסה להציק לנו אבל זה לא יעבוד לך”. ואז הם הציעו לו בעדינות: “מה אתה אומר, שאתה לא תהיה העוזר שלנו אלא תהיה חלק מאיתנו ממש, וכל פעם שיגידו לנו “איזה אלופים” ישר נגיד “זה גם הוא” ישר שהילד שמע את העצה הוא התלהב, וכמובן הוא אמר סליחה ושהוא פשוט גם רצה שיגידו לו כל הכבוד והוא גם אמר שבאמת ככה צריך להתנהג ושלא מכל דבר להתעצבן, וגם כל פעם שמדברים צריך לדבר בצורה מכובדת ונעימה. ולאחר כל מה שקרה, הם הצליחו ביחד לעשות פעילות מאוד מושקעת, וטובה, ומענינת. וככה הסתים הסיפור כשכולם חברים טובים ומאושרים!
|
|
|
