פעם היתה חבורה עם חמישה ילדים. אני אציג אותם:
למלך של החבורה קוראים דן. לסגן קוראים דני. יש עוד אחת שקוראים לה דנה. יש עוד אחת שקוראים לה דינה ויש אחת שקוראים לה דונה.
הם קראו לחבורה חבורת ה-“ד”. פתאום הם רואים ילד. הוא אומר “קוראים לי דונו”, ואז החבורה אמרה לו “אתה רוצה להצטרף אלינו? אז תעשה כמה תרגילים שנאמר לך לעשות: דבר ראשון תקפוץ על רגל אחת 8000 פעמים, דבר שני…”
ולפני שהם הספיקו להגיד את הדבר השני שהוא היה צריך לעשות, כל החבורה חוץ מדונו כמובן התחילה פשוט להתפוצץ מצחוק.
“דבר שני… בעצם קודם נראה אותך עושה את הדבר הראשון” והיה מוזר לראות שהוא הצליח לקפוץ את כל ה8000 קפיצות האלה.
“אוקי, אז אתה יכול להצטרף אלינו. דונו אתה תחליף את דני בלהיות הסגן שלי. אוקי?”
דונו ענה “בסדר, אם אני לא כל כך אצליח בתפקיד הזה, אתם בטוחים דווקא שאני אהיה הסגן? אני מציע שפשוט דני יישאר בתפקיד”
“גם אני חושב כך” אמר דני. “דונו, אתה תהיה, ואם תרצה להחליף את עצמך אז דנה תחליף אותך בתפקיד”.
פתאום בא עוד ילד שקראו לו דניאל.
דני אמר “בוא נעשה לו גם משימות כמו שעשינו לדונו”.
אז באה דינה ואמרה “זה לא יפה. בואו לא נעשה את זה”
החבורה אמרה “טוב נו, לא נעשה את זה. דניאל אתה יכול להצטרף. אתה תהיה מקום אחרון. בסדר?
דניאל אמר “טוב”.
