בישוב קטן בשם תקוע היו ארבע חברות ממש טובות – גילי, גפן, הדר ושקד. כולן היו בכיתה ב’1 ובאותה כיתה. הייתה זו חופשת קיץ, אך לא חופשה רגילה. בחופשה הזו הייתה מלחמה בארץ.
בוקר אחד החברות נפגשו בחוץ כדי לשחק. לפתע נשמע רעש חזק, גפן צעקה “תסתכלו יש רחפן בשמיים שמחזיק קופסא”. “טוב בואו נקרא לאחת האמהות” אמרה הדר. ” מה זה יכול להיות ” שאלה שקד. ” זה ממש מפחיד” . הבנות ניסו לנחש מה זה , אך הן היו כ”כ מפוחדות שהחליטו לרוץ לאחת הבתים של אחת מהן. תוך כדי הריצה הרעש התגבר והן ראו בשמיים עוד יותר רחפנים עם קופסאות. הן הגיעו לבית של גפן , ופתאום ראו איך הרחפן יורד לאט בכניסה לבית ומוריד קופסא וחוזר בחזרה לשמיים. ” אולי זה האויבים שלחו את הקופסא כדי לפגוע בנו” אמרה גילי. ” אולי זה מסוכן ” אמרה הדר.
הבנות הסתכלו בזהירות על הקופסא וראו שיש שם מצרכים וסימן של שופרסל. הן הבינו שזה היה משלוח של שופרסל . גפן קראה לאמא שלה והבנות סיפרו לה מה קרה. אמא של גפן צחקה ואמרה ” אוי בנות מצחיקות. אני מבינה שנבהלתן אבל בגלל המלחמה עכשיו אין משלוחים ולכן שופרסל עושה משלוח דרך הרחפנים. אתן תראו הרבה כאלה בתקופה הקרובה. הבנות הבינו שהן סתם פחדו ועשו סימן שכל פעם שיהיה משהו מפחיד הן ילכו למישהו מבוגר וישאלו אותו אם באמת צריך לפחד או לא. הסימן הלך כך, הן אומרות עם תנועות בידיים ” אנחנו לעולם לא מפחדות”. והן אומרות את זה חמש פעמים. הבנות שיחקו אצל גפן ונהנו . אמא של גפן פתאום אמרה ” וואי קיבלתי הודעה בישוב שמשפחת מנדל לא קיבלה את המשלוח להן. איזה מוזר”. ” יש לי רעיון ” אמרה הדר. ” בואו נלך לעזור להן”. הבנות יצאו לחפש את הקופסא. הן עלו לכניסה, ירדו ליער וטיילו ברחובות היישוב. לפתע הן ראו קופסא אחת לבדה ליד הגדר ממש קרוב לואדי. הבנות התקרבו לקופסא וראו שכתוב על זה משפחת מנדל. הן שמחו מאוד ולקחו את הקופסא חזרה לבית של גפן . גפן אמרה לאמא שלה ” מצאנו את הקופסא”. אמא של גפן שמחה ואמרה למשפחת מנדל שהקופסא נמצאה. משפחת מנדל יש 2 ילדים קטנים, ואבא שלהם נמצא במילואים בגלל המלחמה. היה לאמא קשה לבוא לקחת את הקופסא כי היא הייתה לבד בבית והקופסא כבדה. ” יש לי רעיון” אמרה גילי. ” בואו נלך להביא להם את הקופסא בעצמנו”. והבנות צעדו בישוב והגיעו למשפחת מנדל. משפחת מנדל ממש שמחה ואמרה תודה רבה. ” את רוצה שנשחק עם הילדים שלך קצת , כדי שתוכלי לנוח”? שאלה את שקד את האמא של משפחת מנדל. האמא אמרה – “כן, בוודאי, תודה רבה, זה יעזור לי ממש”. ואז הבנות שיחקו שעתיים עם הילדים הקטנים. הערב הגיע והילדים הקטנים הלכו לישון והחבורה יצאה ממשפחת מנדל. ” זה כיף לעזור לאנשים” אמרה הדר. “יש לי רעיון, בואו נעשה קייטנה לכל ילדים שהאבות שלהם במילואים” אמרה גפן. כל הבנות שמחו ואהבו את הרעיון וקבעו להיפגש מחר ולתכנן את הקייטנה.
הבוקר הגיע והבנות נפגשו אצל הדר והתחילו לתכנן מה יעשו כל יום בקייטנה והכינו שלטים ותלו על המנורות שברחוב. הרבה ילדים רצו להצטרף וזאת הייתה הרגשה ממש מרגשת כי זו הייתה הקייטנה הראשונה שהן עשו וגם הרגישו טוב לעזור למשפחות שהאבות במילואים.
