החבורה האבודה
מיכל הייתה בת יחידה להוריה שמעולם לא יצאו לחופשה בלעדיה. הפעם החליטו הוריה לנפוש והשאירו אותה אצל סבתא שגרה בקיבוץ.
מיכל שאף פעם לא נשארה לישון אצל הסבתא מאוד חששה והלילה הראשון עבר עליה בחששות וגעגועים אך לבסוף היא נרדמה. בבוקר שפתחה את עיניה הריחה ריח מדהים שהגיע מהמטבח היה זה ריח של פנקייקים. לאט לאט היא פסעה לכיוון המטבח ושם היא מצאה את סבתא מחייכת בעליזות ואמרה: “בוקר טוב, שבי לך ארוחת הבוקר כבר מוכנה”. מיכל מתענגת ואוכלת ומתוק לה וטעים לה עם המיץ תפוזים היא לוגמת. תודה סבתא הכול טעים היא אומרת.
לפתע שומעת היא מבחוץ קולות של חבורת ילדים. קמה מיכל ורצה אל החלון, מציצה ואומרת: מי אלה סבתא? לעולם לא ראיתי את הילדים האלה. ענתה לה סבתא בחזרה: אלה הנכדים של חווה ודני השכנים שלי גם הם הגיעו לביקור אצל סבתא וסבא שלהם. אפשר שאצא לשחק איתם? שואלת מיכל. סבתא אמרה: כן מיכלי, אל תתרחקי מהבית ותחזרי לארוחת צהרים.
יצאה מיכל מהבית ועיניה נוצצות היא פונה לילדים ושואלת: מה שמכם? השיבו לה בחזרה: אורן, רוני ודנה. שואלת חבורת הילדים: מה שמך? ומיכל עונה להם בחיוך: שמי הוא מיכל. דנה שואלת אותה: רוצה לבוא לשחק איתנו? השיבה לה: בשמחה. אורן אומר: בואו נלך לפארק מחוץ לקיבוץ וכולם עונים טוב חוץ ממיכל שחששה בהתחלה ללכת למקום שהיא לא מכירה אך בסוף השתכנעה והלכה יחד עם כולם. הלכו ביחד לפארק ולא שמו לב לשעה המאוחרת.
נהיה מאוחר מאוד שלא היה אפשר לראות כלום. הסבים והסבתות דאגו נורא לנכדים שלהם אך פתאום הילדים לא ידעו לאן ללכת כי היה מאוד חשוך. את הדרך הביתה לא מצאו הילדים. אחרי כמה דקות התפצלו הילדים לזוגות מיכל ודנה הלכו יחד ואורן ורוני הלכו יחד. אחרי כמה שעות שוב נפגשו ביער האבוד ולא מצאו דרך יציאה הביתה.
הסבים והסבתות הזמינו משטרה מרוב לחץ אך גם המשטרה לא מצאה את הילדים. בסוף החליטו לחפש ביער האבוד וחיפשו אותם שם עד שמצאו אותם. המשטרה נתנה להם ידיים כי היה חושך מפחיד והביאה אותם הביתה. הילדים עלו לישון ולמחרת בבוקר עשו כל הקיבוץ ארוחת בוקר משותפת. אחרי כמה ימים הוריה של מיכל חזרו הביתה ומיכל שמחה מאוד וסיפרה להוריה את כל מה שקרה לה.
הוריה של מיכל הבינו שהכי כיף לצאת לחופשה משפחתית מאשר לבד והחליטו בפעם הבאה לצאת לטיול משפחתי יחד עם מיכל.
