בחרתי להמציא סיפור על תכונות הענווה והסבלנות שאפיינה את הרב משאש זצ”ל
זה היה יום רגיל בביתו של הרב משאש זצ”ל. אל ביתו של הרב הגיעו מבקרים רבים כבכול יום. חלקם באו לבקש ברכה, חלקם באו לבקש עצה וחלקם הגיעו להתייעץ בהלכה.
לכולם הקדיש הרב מזמנו בסבלנות ובאדיבות.
לפתע הגיע אדם בתוספת מלווים רבים היה נראה כי מדובר באיש אמיד.
מיד שנכנס האיש, הוא החל לצעוק: “פנו לי דרך, אין לי פנאי, אני איש עסוק , זמני יקר! איני יכול לחכות בתור עם כול האנשים העניים פשוטי העם כאן.”
האנשים שחיכו בתור זמן רב החלו לצעוק כנגדו. התפתחה מריבה במקום.
שמע זאת הרב ויצא מחדרו. כשראה האיש העשיר החל לצעוק לעברו:” הי הרב, אני חייב אותך בדחיפות מיד”.
אמר לו הרב: “המתן בתור כמו כול האנשים”. פניו של האיש האדימו והוא התקרב אל הרב. הוא החל לצעוק על הרב: “איני יכול לחכות יותר! זמני יקר! מה לא ברור???”
רצו האנשים לקפוץ על האיש ולהרחיק אותו מהרב כדי שלא יפגע ברב.
השתיק אותם הרב ואמר:
“הזמן קצר והמלאכה מרובה- לכולנו יש זמן מועט בעולם הזה ועלינו לנצלו להתנהגות נאותה ןמכבדת, כדי שנגיע לעולם הבא.”
שמע זאת האיש. הבין את טעותו. התנצל בפני הרב והאנדים והתיישב לחכות בתור כאחד האדם.
מכאן לומדים על סבלונותו של הרב וכבודו כלפי כול אדם.
