אני לא מאמינה שהמורה נתנה לי לעשות את העבודה עם דינה, הרי היא יודעת שאני שונאת אותה אז למה היא עשתה את זה? טוב, צריך פשוט לעבור את זה מהר ובלי סיבוכים מיותרים.
קפצתי רחוק מדי. אני אספר רגע למה אני שונאת את דינה: בואו ניקח לדוגמא את אתמול בארוחת הצהריים בבית ספר: ישבתי עם החברות שלי: טוהר, מיה ואורי, מסביב קולות של ילדים צוחקים. באוויר היה הריח של ארוחת הצהריים: סלט גזר כבוש, קציצת ירק וצ’יפס.
ופתאום באמצע שדיברנו על הא ודא המנהלת קמה, נעמדה ואמרה “ילדים, אתם יודעים כמה הציונים שלכם חשובים לי ולכן אני חייבת להגיד שאני רוצה שכולכם תלמדו מדינה שהיא ילדה כל-כך מוכשרת וחכמה וכולכם צריכים לקחת דוגמא אישית ממנה”
טוב, הסיבה היחידה שהמנהלת מפארת אותה היא שההורים של דינה שיחדו את המנהלת ואין לי ספק
שאם זו היתה מישהי אחרת המנהלת לא הייתה מפארת אותה.
נחזור למציאות ולמורה עדן “…כחלק מהעבודה תצטרכו להכין מיצג שעליו תדברו….” טוב לדעת את זה. לצערי הרב ישבתי בארוחת הצהריים לא עם החברות שלי אלא עם דינה כדי לחשוב על מה אנחנו עושות את המיצג ואת העבודה.
פתאום דינה אמרה בטון חולמני- טון שבחיים לא שמעתי אצלה – “אמא שלי היתה מספרת לי הרבה על הרב משאש, אולי נעשה עליו?” “אוקי” עניתי אבל לא הבנתי: “מה זאת אומרת היתה מספרת?” דינה ענתה: “פשוט אמא ואבא שלי מתו וגרתי במשפחת אומנה עד גיל 7 וכשגדלתי לקחו אותי לפנימייה ששולחת לבית ספר, כמו בית- אבל ההורים שלך לא שם” וכשהיא אמרה את זה הקול שלה היה חנוק והיא נראתה כאילו היא עומדת לבכות.
נדהמתי! לא ידעתי שהיא יתומה! זה משנה את כל מה שחשבתי עליה! כנראה היא והמנהלת משוויצות בציונים שלה כי אין לה הורים להראות להם שהיא מקבלת 100. מיד חשבתי ואמרתי לה גם: “ברור שעושים על הרב משאש כי הוא הדמות האהובה עלי” לא אמרתי לה מה הסיבה האמיתית. “טוב אז רוצה לבוא אלי היום? יש לי ספר עליו בבית.” “אוקי” היא ענתה.
אחר הצהריים כשההורים שלי לא היו בבית, דוד מצד אבא בא לשמור עלי. דינה באה וקראנו מהספר. פתאום דינה אמרה:” גם למשפחת אומנה היה בבית ספר כזה”. היא הסתכלה על הארון וראתה אלבום תמונות ואמרה: “אפשר להסתכל?” אמרתי לה שקודם נסיים ואז נסתכל. קצת לפני שסיימנו אמא ואבא הגיעו והכרתי להם את דינה, וכששאלנו אותם הם הסכימו שהיא תישן אצלי. כשפתחנו את האלבום נפלה תמונה של ילדה בת 6 ודינה נדהמה ואמרה שזאת היא! כשאמא שלי באה וראתה את התמונה היא אמרה: “דינה וואי אני לא מאמינה שזו את, את ממש דומה לאמא שלך” והתחילה לבכות. אבא שלי שמע אותה בוכה ובא לבדוק מה קרה. אמא לא הצליחה לדבר אז הוא לקח אותה למיטה כדי שתירגע. כשהוא חזר הוא סיפר לי ולדינה- שאמא של דינה היא אחות של אמא שלי! אחרי שאמא של דינה נפטרה, שלחו אותה לפנימיה כי באומנה כבר לא יכלו לגדל אותה. לאחר שגילינו את זה דינה עברה לגור אצלנו גם כי היה לה עצוב בפנימייה וגם אמא שלי רצתה שיישאר לה קשר עם אחותה. בסוף סיימנו את העבודה על הרב ביחד ובאהבה, וגם קיבלנו בציון 120!!
