הכל התחיל בשמחת תורה התשפ”ד. אבא שלי גויס למילואים. בהתחלה לא כל כך הבנתי למה אבא נוסע בשבת ואז אמא הסבירה לי הכול. כעבור כמה ימים הבנתי כמה קשה להיות בבית בלי אבא, ולא ידעתי מה יהיה איתו וזה מפחיד! אתמול, כשחזרתי מבית הספר אמא אמרה שנוכל ארוחת צהרים ונצא לקנות משהוא טעים בשביל לשמח אותנו. אכלתי ארוחת צוהריים ויצאנו למרכז מסחרי. שמחתי מאוד כי הרבה זמן לא יצאנו מהבית. אמא לקחה אותנו לחנות הממתקים והסכימה לכל אחד לבחור ממתק אחד. אני והאחים שלי הסתובבנו בחנות וחיפשנו ממתק. פתאום ראיתי ממתק שנראה לי ממש טעים. שאלתי את אמא אם אני יכולה לקנות אותו והיא שאלה אותי: “בדקת את הכשרות?” עניתי שלא, ומיד ניסיתי לחפש את הכשרות על האריזה. אחרי שבדקתי את הכשרות הבנתי שהממתק לא כשר. הייתי מאוד עצובה, ואז “קפץ” לי רעיון, אמרתי ל-ה’: “אני אוותר על הממתק ואתה ה’ תשמור על אבא שלי”. למרות שהיה לי מאוד קשה, הרגשתי שמחה שהצלחתי להתגבר.
אחרי חודשיים הגיע חג החנוכה. כשחזרנו מהלימודים חיכתה לנו הפתעה: אבא הגיע להדלקת נר ראשון של חנוכה! הוא אמר שהוא קיבל חופשה של חודש מהצבא ויוכל להיות איתנו כל החג! השמה הייתה גדולה: הדלקנו נרות, שרנו ליד החנוכייה ואכלנו סופגניות טעימות ואני הרגשתי שאבא חזר רק בזכות הוויתור שלי. אני ויתרתי לכבוד ה’ וה’ שמר על אבא שלי.
