היה היה ילד אבל לא סתם ילד! הילד הזה היה תחרותי מאוד! קראו לו רון.
כל פעם שהוא שמע על תחרות, או על דברים בסגנון הזה, היה מברר ומשתדל ללכת לשם.
יום אחד רון ראה מכתב בדואר הוא הוציא וראה שזה בשביל כל תושבי השכונה אז הוא קרע את העטיפה וקרא:
“שלום, בקרוב תיפתח חנות ספורט חדשה. בפתיחת החנות יתקיימו שני מקצים של מרוץ (ילדים ומבוגרים)ילדים- 5 ק”מ מבוגרים-20 ק”מ, המרוץ יתקיים ב-27 באוקטובר בשעה: 14:30 מחכים לראותכם!! בברכה מנהל החנות.”
נ.ב מי שמנצח במרוץ זוכה בחבילת ספורט בשווי 400 ש”ח!!!
“אני בטוח הולך לשם” אמר לעצמו בעודו צועד הביתה.
הוא התחיל לתכנן את מסלול ההליכה שלו וכמה סיבובים הוא יעשה בכל יום. הוא אפילו תכנן את המסלול שלו במפה!
הוא התקשר לכל החברים שלו להודיע על המרוץ אך קיווה שהם לא יבואו. (כי ככל שפחות אנשים יגיעו כך יהיה לו יותר סיכוי לנצח) אז הוא התחיל להתאמן.
הוא כל יום הקפיד לעשות את מסלול ההליכה שלו וכל כמה זמן הגביר את קצב הריצה שלו.
הוא התאמן והתאמן והתאמן והנה הגיע יום המרוץ! הוא מאוד התרגש, הוא ראה את הגביע הנוצץ והריח את ניצחונו. שופט המרוץ לקח את המיקרופון שלו ואמר: “שלום לכולם! זה היום שכולנו חיכינו לו! היום זה יום המרוץ! תחילה הילדים יתחילו ולאחר מכן המבוגרים. ברגע שאני יורה כל הילדים מתחילים לרוץ. ילדים לקו הזינוק!” כל הילדים הלכו לקו הזינוק. “אני סופר לאחור!” 10, 9, 8, 7, 6, 5, 4, 3, 2, 1. בום! השופט ירה וכולם התחילו לרוץ. רון ראה שהוא זינק ראשון אבל הוא לא זלזל בתחרות אף על פי שלא ראה אף מאחוריו! הוא רץ ורץ ושוב הסתכל מאחוריו וראה את רב הילדים מצמצמים את הפער. מה?! חשב רון. זה לא הגיוני. לפני שנייה הסתכלתי ולא ראיתי כלום, ועכשיו שאני שוב מסתכל הם כמעט עוקפים אותי! “טוב” “אני חייב להגביר את קצב הריצה שלי יותר ממה שתרגלתי באימונים” אז הוא התאמץ עוד ועוד ועוד. הוא ראה את קו הסיום אך כל כוחו אזל והוא לא יכל להמשיך אבל הוא לא התייאש. הוא היה במרחק כמה מטרים מקו הסיום הוא המשיך והמשיך ומישהו היה ממש לצידו. “מי ינצח?” צעק השופט. “איזה מרוץ מותח”. רון הגיע לקו הסיום, ושנייה או פחות אחריו הילד שהיה לצידו הגיע גם. רון היה בטוח שניצח במרוץ. “מה?!” “אני חייב לבדוק במצלמות מי ניצח” אמר השופט. כולם לחזור לבתים! מי שניצח יקבל את החבילה בדואר. “איזה מ-ע-צ-ב-נ-י-ם!!!” אמר רון. הוא רץ הביתה לאכול ארוחת צהריים, אכל אותה הכי מהר שהוא יכול והדליק את המחשב שלו להוציא את כל העצבים עליו. לאחר מכן התקשר לחבריו לספר להם את כל הסיפור. הם הציעו לעשות הפגנה אבל לא היה לרון כוח. הוא חשב אם כדאי לו להתערב אבל בסופו של דבר הוא החליט לא להתערב. כמה ימים אחרי יום המרוץ חיכה לרון חבילה ענקית בדואר אז הוא מיד קרע אותה וראה חבילת ספורט בשווי 400 ש”ח. “ידעתי שאני ניצחתי ושלא הייתי צריך להתערב.” אמר לעצמו רון. “מהיום ככה אני יתנהג שדבר כזה יקרה.”
