ההתלבטות הקשה

יום אחד יוסף הביא איתו משחק קטן וחדש מאד. זה היה משחק ממש ממש מיוחד, זה היה כמעט כמו טלפון אמיתי, אבל לא בדיוק, זה היה רק עם משחקי מחשב. כל הילדים התלהבו מהמשחק. פתאום המורה אמרה: הפסקה, ואז יוסף הוציא את המשחק מהתיק והוא אמר שכל מי שרוצה לשחק במשחק שיעמוד בתור. יוסי היה ראשון ופה היתה ההתלבטות הקשה. הוא נזכר שכל פעם שמביאים משחקים הוא שובר. כמו שפעם אחת שמואל הביא מיני משחק כדורסל ויוסי שבר אותו, דני הביא משחק אחר ויוסי שבר אותו ואז שניהם היו עצובים, בגלל מי? בגלל יוסי. הוא חשב שמצד אחד לא כדאי לו להביא לו כי הוא חשש שיוסי יהרוס לו, אבל מצד שני הוא עמד בתור בשביל לשחק והוא הבטיח שכל מי שיעמוד בתור ישחק. פתאום המורה שמה לב שהיא טעתה בזמן והוציאה אותם מוקדם מידי להפסקה ויש עוד 5 דקות לשיעור. המורה אמרה לחזור למקומות, כל הילדים חזרו למקומות חוץ מיוסי ואז יוסף חשב בליבו: מה הוא רוצה? למה הוא לא הולך למקום? ואז המורה אמרה: יוסי, שב במקום שלך! יוסף הבין שהוא לא חזר למקום שלו כי יוסי חשב בליבו למה יוסף לא מביא לו את המשחק. יוסף ראה שהוא נשאר בתור כשפניו מתחננות שיביא לו את המשחק. יוסי חזר למקום שלו כי המורה ביקשה. במהלך ה5 דקות יוסי חשב והתלבט מאד ואז הוא אמר לעצמו: אני אביא ליוסי בכל זאת, אפילו אם הוא ישבור לי, כי אני רוצה לעשות מעשה טוב. המורה הודיעה שנגמר השיעור וכל הילדים חזרו לתור לפי איך שהתור היה. יוסף הביא את המשחק ליוסי ואמר לו: תיקח לדקה את המשחק, בבקשה תיזהר לא לשבור. לאחר דקה יוסי החזיר את המשחק ליוסף והרגיש שמח שלמרות שכמעט כל פעם שמביאים משחקים הוא שובר אותם עדיין יוסף  נתן לו והוא החזיר בלי שקרה לו כלום. יוסף החליט שהוא יביא ליוסי עוד פעמים במשחקים שלו.