ההתלבטות הגדולה
בום נשמע על יד ביתי.
היה זה ביום ראשון מייד כשחזרתי מבית הספר, עם חברתי הטובה הלל. אני והלל נבהלנו ממש מהרעש. חשבנו מה לעשות לא מצאנו פתרון. לא הייתה לנו בררה אלא לברוח, אבל לא ידענו לאן לברוח, לא ידענו לאן אנחנו בורחות, אבל ברחנו. פתאום הלל נתקלה באיש לא מוכר ונפלה (אנחנו גרות בקיבוץ אז בדרך כלל כולם מוכרים). מאוד נבהלתי ורציתי לברוח, אבל חשבתי לעצמי: “אני לא יכולה לנטוש חברה טובה!”. היה להלל כאב חזק מאוד ברגל מהנפילה. לא ידעתי מה לעשות – ללכת לקרוא לאבא או להישאר עם הלל כאן? 2 סכנות הקיפו אותי באותו הזמן – מצד א’ ליד הבית יש בומים ורעשים, ואני לא יודעת למה, מצד ב’ אני לא יכולה לעזוב את הלל. התלבטתי הרבה זמן ולבסוף החלטתי – אני הולכת לאבא!. רעדתי כל הדרך, הלב שלי דפק במהירות גבוהה, חשבתי על הלל וכמה שהיא מסכנה. כשהגעתי, פתחתי את דלת הבית וגיליתי שבבית אין אף אחד. לא ראיתי את אבא ולא ידעתי מה לעשות. חיפשתי את אבא בכל הבית . נכנסתי לחדר שלי ו…פתאום אני מוצאת שם את כל חברתי! . סיפרתי לחברות את מה שקרה לי ולהלל. אמרתי להם שהלל תקועה וצריך להציל אותה. הם נבהלו ונכנסו ללחץ ולא ידעו מה לעשות. בסוף כולנו החלטנו לרוץ אל הלל. רצנו כולנו בכל הקיבוץ ולא מצאנו את הלל. אחרי הרבה זמן החלטנו להתפצל. לא מצאנו אותה גם אחרי שהתפצלנו. החלטנו לחזור הביתה. פתאום ראינו מרחוק בן אדם שמנופף לנו לשלום. התקרבנו ו……להפתעתנו גילינו שזה אבא והלל!!!.
אבא לקח אותי ואת הלל לגן השעשועים, והבנות חזרו לבית שלי. (לא ידעתי שהם הלכו לבית שלי) אחר כך אבא החזיר אותי ואת הלל הביתה. נכנסנו לבית ולהפתעתי – הם עשו לי יום הולדת! אני כל כך שמחתי. אבל עדין חששתי …שתפתי את אבא ואת הבנות שאני מפחדת מהאיש הזר ומהבומים. אבא אמר לי שאת הבומים הוא עשה, בגלל שהוא דפק על הספה וניקה אותה, והאיש הלא מוכר – היה הוא המוכר במכולת.
מגישה: חן גולדברג כיתה ד2′ בית ספר טל חיים ירושלים
