ההרפתקה של אלביס ומילה
יום אחד אלביס ומילה יצאו לטיול, לאחר כמה דקות אלביס קרא למילה: מילה, מילה, בואי תראי מה מצאתי. מילה רצה אליו ואמרה, מה יש שמה? מה אתה רוצה?
אלביס, שלא האמין למראה עיניו, ענה לה “פורטל”!
מילה לעגה לו ואמרה, אלביס, עוד פעם אתה עם המשחקים המטופשים שלך? אלביס ענה לה בכעס, אני אחיך הגדול, אז בואי מיד.
מילה ענתה לו, טוב, אלביס איפה אתה? אני מאחרי השיחים של התותים.
מילה רצה לעברו. היא לא האמינה למראה עיניה. היא ראתה פורטל מולה.
אלביס החזיק למילה חזק את היד, די, אתה מכאיב לי, צעקה מילה.
אלביס, שהיה סקרן, לא הקשיב לה, החזיק את ידה ונכנס לפורטל. נכנסו לפורטל, מצאו את עצמם בעולם מוזר. הם ראו משהו שנראה כמו שרשראות, על אבן גדולה.
מילה הלכה לעבר השרשראות ללא חשש. כשבאה לקחת את השרשרת, קפץ לעברה סאטיר.
היי, לבני אדם אסור להיות פה, צעק הסאטיר.
מילה נבהלה וצעקה בחוזקה וברחה אל מאחרי גבו של אלביס.
סליחה, לא התכוונתי להפחיד אותך, אמר הסאטיר. בואו איתי, אני אקח אתכם למקום מוגן יותר. החיות פה אוכלות בני אדם.
אלביס לחש למילה, תיזהרי, אני לא סומך על הסאטיר הזה.
אה, נזכרתי, אני חוזר עוד שניה, חכו לי פה.
הסאטיר חזר ובידו שרשראות הדומות לאלו שאלביס ומילה ראו. השרשראות, שראיתם הם סתם סוג של אשליה. הסאטיר המשיך וסיפר, לי קוראים ג’או.
הורי ישמחו לראותכם. דרך אגב, איך קוראים לשניכם?
לי קוראים מחילה וזה אחי אלביס.
טוב, בואו מהר לביתי, החיות עוד מעט מתעוררות.
אבא, אמא, חזרתי. יש לי אורחים.
…
בוא נתקדם כמה ימים…
הגיע הזמן, שתחזרו לביתכם, אמרה אימו של ג’או. בטח הוריכם מחפשים אתכם. אימו של ג’או ירדה אל המרתף וחזרה ובידיה שתי שרשראות. אלו השרשראות שג’או הראה לכם. תשמרו עליהם טוב. אם תאבדו אותם, לא תוכלו לחזור הביתה או לחזור אלינו שוב.
כשתרצו לחזור אליו או לביתכם. תחברו את השרשראות וכך תיצרו פורטל. האחות הקטנה של ג’או אמרה, מילה ואלביס, תחזרו בבקשה, אני מתגעגעת אליכם כבר עכשיו.
מילה ואלביס חיברו את השרשראות ונכנסו לפורטל שנוצר.
מילה ואלביס חזרו הביתה.
כשהוריהם, שאלו: היכן הייתם?
ענו הילדים, הווו זה סיפור ארוך מידי ואנחנו עייפים. מחר נספר לכם.
סוף
