ביום הראשון של הקיץ , הוריי הפתיעו אותי ב- ”טיסה לאמריקה”, לבקר סוף סוף את סבא וסבתא שלי. זאת הייתה הפעם הראשונה שאני עולה על מטוס. כל כך התרגשתי!!! הטיסה הייתה נורא ארוכה, אך למזלי אימי דאגה לי לחוברות צביעה כדי שלא אשתעמם בטיסה. כשהגענו לאמריקה, נסענו לסבא וסבתא שגרים קרוב לשדה תעופה, ושם פגשתי את כל המשפחה שלי והבני-דודים שלא נפגשנו ממזמן. כל כך שמחתי לפגוש אותם, בצהריים ירדנו לפארק לשחק, (אחרי טיסה ארוכה ומשעממת) נורא נהנתי. בת דודה שלי צירפה חברה מהשכונה שלה שקראו לה מיילי. היה לה שיער ארוך שחור וחלק, עניים כחולות, גדולות ומבריקות וחיוך מרוח על הפנים. מיד התחברתי, הרגשתי כאילו אני מכירה אותה הרבה זמן. במשך כל החדשיים של החופש הגדול, שהיינו באמריקה היינו כל פעם יחד. כל – כך רציתי שהיא תעלה לארץ ישראל, אבל זה כנראה לא היה אפשרי. חזרנו לארץ, הרגשתי מאוד עצובה… כל כך רציתי להשאר באמריקה אצל סבא, סבתא ועם חברתי הטובה. ערב ליפני הלימודים, אמא קנתה לי תיק חדש, ציוד חדש אבל הרגשתי עדיין עצובה… למחרת בבוקר קמתי בהתרגשות, נכנסתי לכיתה ופגשתי את כל חברותיי שלא נפגשנו הרבה זמן. התיישבתי בשולחן וחשבתי שאחת מהחברות תבוא לשבת ליידי. אבל אז המורה אמרה שעדיף שאשמור את המקום הפנוי ריק , משום שיש תלמידה חדשה שאמורה להגיע. ולפתע הדלת נפתחת ובפתח הדלת עמדה מיילי כולה נרגשת עם חיוך מרוח על הפנים, השיער הארוך והחלק השלה, העניים הכחולות והמבריקות שהתמלאו מהתרגשות. כל כך שמחתי שחברתי עלתה לישראל ובאה ללמוד יחד איתי באותה כיתה, הייתי פשוט מופתעת! לא האמנתי ! הפכנו מיד לחברות הכי טובות, יחד היינו הכי חזקות ושולטות בכיתה . כל יום אחר הצהריים מיילי הייתה באה אלינו הביתה כדי שנעזור לה בשפה. אני הייתי מלמדת אותה את השפה העברית והיא הייתה מלמדת אותי את שפת האנגלית. היינו ממש משלימות אחת את השנייה. מיילי השתלבה מהר מאוד בזכותי , גרמתי לה להרגיש הכי טוב בכיתה, הפכתי מהר מאוד להיות “השומרת שלה ” ככה היא קוראת לי, אך לצערי המשפחה של מיילי לא הצליחה להשתלב כאן בישראל ונקלעו לצרות. מיילי ואני חששנו מאוד שהם יאלצו לחזור לאמריקה ואז אנחנו כבר לא נתראה…ולבסוף ההורים שלה החליטו סופית לחזור לאמריקה. מיילי נכנסה אלינו בוכה, משום שהיא רוצה להשאר בישראל ולא לחזור לאמריקה. היא הרגישה שהבית שלה הוא בארץ ישראל ולכן לא רצתה לחזור. לפתע, אמא שלי הציעה רעיון נפלא! מיילי תעבור לגור אצלינו בביתנו בהסכמת הוריה כמובן. ההורים של מיילי בהתחלה חששו מהרעיון, אך הבינו שהבת שלהם נורא מחוברת לארץ, לכן הסכימו שתשאר בתנאי שפעמיים בשנה מיילי תבוא לבקר באמריקה. ומאז הפכנו להיות משפחה, ממש כמו אחיות …
