ביום ראשון, אורי יצא להפסקה כשנשמע הצלצול. בהפסקה אורי שיחק עם חברו הטוב רון. כעבור עשר דקות נגמרה ההפסקה. אורי ורון לא שמעו את הצלצול והמשיכו לשחק בכדור להנאתם. פתאום אורי ורון הרגישו שהם יותר מידי זמן בחוץ ומיהרו לחזור לכיתה.
כשהם הגיעו לכיתה, המורה כעסה: “למה לא חזרתם לכיתה?”
אורי ורון הצטערו מאוד והתביישו.
כשאורי חזר הביתה הוא סיפר לאבא את המקרה ואבא אמר: “אם אתה רואה שכל הילדים הולכים לכיוון הכיתה ולא נשארים תלמידים בחוץ, זה סימן שגם אתה צריך לחזור לכיתה בזריזות.”
ביום שני בהפסקה, אורי זכר שהוא צריך לחזור לכיתה בזמן הצלצול בסיום ההפסקה.
אורי דיבר עם רון על מה שאבא הסביר לו בבית, הם החליטו לשים לב ולא לאחר הפעם. הם שיחקו יחד. לפתע רון הסתכל לכל הכיוונים ולא ראה אף אחד חוץ מאת אורי. רון אמר לאורי: “אורי, תשים לב אין אף תלמיד בחוץ! זה הזמן לחזור בזריזות לכיתה כי נגמרה ההפסקה”.
אורי ורון חזרו לכיתה, הם לימדו את כל החברים כיצד אפשר לדעת שנגמרה ההפסקה: “אם רואים תלמידים הולכים לכיוון המבנה ואין תלמידים בחוץ, סימן שגם אתה צריך להזדרז ולחזור לכיתה”.
כשאורי חזר מבית הספר, הוא טייל עם אבא בפארק. הוא סיפר לו איך הוא ורון מיהרו לחזור בסוף ההפסקה לכיתה, והספיקו להגיע בזמן לשיעור. כיצד הם לימדו את שאר החברים את הכלל החשוב כדי שלעולם לא יאחרו עוד.
