“לא תוכלי להצטרף! “פסק האיש.
“אבל למה?” שאלה הגברת, “הסתכלי!”, הוא הצביע על הידיים שלה “תראי כמה הן מטופחות ועדינות.. אין סיכוי שתצליחי לעבוד כאן יותר מיום!, ובכלל, ההורים שלך יודעים שאת כאן?!”
“לא”, אמרה האישה מאוכזבת.
היא קמה והתחילה ללכת לכיוון היציאה.
לחדר נכנס איש, ואמר כמה מילים לפקיד. “גברת חזרי הנה, מהו שמך? הוא שאל, “אסתר”, “בסדר” הוא אמר “תוכלי לנסות להצטרף, אבל לדעתי את לא תשרדי יותר מיום.”
“תודה! היא ענתה ומיהרה לחזור לביתה. בדרך עלו בה מחשבות:
” מה אגיד לאבא ואימא? הם לא התלהבו על הרעיון של העלייה לארץ..”
אוי, השמש שוקעת אני חייבת לחזור הביתה.
בבוקר מיהרה להתארגן, היא יצאה מהבית לכיוון המשרד . היו שם חבורה של אנשים ולידם עמד הפקיד שהסתכל עליה במבט שאומר: “אין לך סיכוי”.. “אני הולכת להצליח!” היא הבטיחה לעצמה.
משה צבי ישב עייף במשרדו בעודו חותם על טפסים. עבר כבר חודש מאז התחילו לעבוד ובעוד כחודש הוא והקבוצה שלו עומדים לעלות על אנייה, לחדר נכנס אחד מהמפקחים. “כן מה אתה צריך?” שאל משה צבי בעייפות “אתה לא מאמין!” הוא אמר “האסתר הזאת עובדת הכי טוב מכל הקבוצה” “איזו אסתר?” שאל , “נו ..זאת העשירה שלא רצית לקבל”. “מה?אין סיכוי!”, “כן”, ענה המפקח, “היא עובדת פשוט בלי הפסקה..”
“טוב”, אמר משה צבי.
אסתר ישבה בחדרה, הייתה זאת שעת בוקר מוקדמת. “איך אספר זאת להורי? הם לא ירצו שאעלה לארץ.. אבל אני חייבת להגיד להם” חשבה.
היא יצאה מחדרה, הוריה ישבו על הספה, אביה ישב וסידר חשבונות ואימה קראה עיתון.”אבא,אמא” קראה אסתר, “אני רוצה לדבר אתכם”. “כן”, ענה אביה. אסתר לקחה נשימה. “אני רוצה לעלות לארץ ולעבוד שם למען הקמת המדינה!”.
העיתון נשמט מידיה של אמה.” מדוע?” שאלה, ” זה חשוב לי, אני רוצה להיות בארץ ישראל.”
“אבל פה יש לנו כסף וכבוד! אם נעלה לארץ נצטרך לוותר על כל מה שיש לנו פה!!” . “אב –ל..”, “אנחנו יודעים שאת רוצה לעלות לארץ הקדושה, גם אנחנו רוצים, אבל מי יודע אם זה שווה על פני כל מה שבנינו כאן?!”
אסתר נכנסה מאוכזבת לחדרה וסגרה את הדלת.
“תארתי לעצמי שזו תהיה התגובה שלהם.. מה אעשה?!”
עברו הימים. אסתר ומשה צבי התארסו.
משה צבי היה צריך לסדר עניינים לפני שהוא עולה עם הקבוצה לארץ ולכן הוא השיג לאסתר כרטיס עלייה עם הקבוצה שיוצאת.
האנייה הגיעה לארץ ישראל בתאריך ג’ בניסן שנת תרצ”ד 1934 היא עגנה בנמל חיפה ומכל עבר רצו אנשים ונישקו את האדמה, אסתר יצאה מהאנייה ולא האמינה שזה באמת קרה לה, היא הייתה הראשונה מחברי המזרחי בעירה שעלתה לארץ כחלוצה. אסתר פגשה את קרוביה משפחת “ליבר”, הם ביקשו שתגור בביתם כדי לעזור לה להיקלט בארץ.
לאחר כחודשיים עלה לארץ משה צבי. ואסתר והוא התחתנו וגרו בירושלים. אני קרויה על שם סבתא רבתא שלי סבתא אסתר.
בשואה נרצחה משפחתה של אסתר, ולאחר השואה פגש את אסתר ניצול שואה שהיה במחנה של אביה. הוא סיפר שאביה [פנחס קאראל] היה הולך במחנה וצועק: “מכל בנותיי צדקה אסתר!” והוא היה אומר שאם הוא יצא מזה בחיים הוא ייתן את השעון שלו שהיה הדבר האחרון שנשאר לו לביתו אסתר.
וכאשר סיפר לה זאת זלגה דמעה על לחייה. ניצלתי בזכות ארץ ישראל!
