היה חשוך ורטוב המכונית שלהם בדיוק חנתה. אבל לפני זה אנחנו צריכים להכיר.
שמי הוא דניאל אני בן 11 ואני לומד בכיתה ה’2. אני אוהב לקרוא ספרי הרפתקאות ולשחק משחקי בילוש. לפני כשבוע גיליתי דבר מטריד: יש בשכונתנו בסיס של מחבלים שמתכננים לשגר טיל ליד ביתי. הטלתי על עצמי משימה: לעצור את המחבלים!. אבל גם לפני זה עלי לספר לכם איך גיליתי אותם.
יום אחד חזרתי מבית ספרי לבד כמו כל יום הלכתי בדרכי הקבועה ופתאום שמעתי רעשים מוזרים. שמעתי קול של גבר מדבר בערבית עם חברו.
נבהלתי והתחלתי לרוץ. לפתע מעדתי בגלל אבן ונפלתי למנהרה חפורה באדמה.
המנהרה הובילה לחדר קטן שראיתי מרחוק. לא התקרבתי כי פחדתי מהאנשים אבל מה שיכולתי לראות זה קופסאות שכתוב עליהם: חומר נפץ (מיועד לטיל).
הבנתי מיד מה האנשים האלה מתכננים והחלטתי לשמור על זה בסוד בינתיים.
ומאז אני מחפש דרכים להעביר את זה למשטרה אבל הם לא עונים לי אף פעם.
אני לא זוכר איך זה קרה אבל גיליתי שהם מתכננים לפוצץ את הטיל ליד הבית שלי ביום חמישי בלילה ממש מאוחר ואני חייב לעצור אותם!. יש לי רק הזדמנות אחת והיא גם ההזדמנות האחרונה.
ועכשיו חזרנו לאיפה שהתחלנו.
היה חשוך ורטוב המכונית שלהם בדיוק חנתה. שני גברים לבושים שחור יצאו מהרכב. אלה היו המחבלים זה היה הזמן לפעול. הם התכוננו לשגר את הטיל. הם הכניסו את החומר נפץ לטיל והיו מוכנים. החלטתי החלטה אמיצה: הוצאתי את הטלפון צילמתי תמונה של הפנים של האנשים עם הטיל והלכתי אליהם. התחלתי ללכת לאט לאט. פתאום האנשים הבחינו בי. פחדתי נורא אבל המשכתי ללכת לכיוונם. אחד מהם הוציא משהו מהכיס לא ראיתי מה הוא הוציא אבל לא היה לי אכפת. אני המשכתי לצעוד לעברם וכשהגעתי אליהם צעקתי צעקתי הכי חזק שיש.
התוכנית עבדה האנשים ברחו. התקשרתי למשטרה שוב והפעם הם ענו. סיפרתי להם הכל איך גיליתי את האנשים ואיך הברחתי אותם. אחרי זה הם רדפו אחריהם ותפסו אותם… ואז התעוררתי.
