ההומלס

יום אחד אני אימא שלי ואחותי חזרנו מבית הספר לבית. בדרך לבית בעליה של עין יעל ששם יש יער משני הצדדים של הכביש ראינו אדם שנראה קצת מוזר, כי הוא הסתובב בתוך היער עם שני שקים כחולים והלך לכיוון הבתים. הוא היה נראה בן 50, היה לו זקן בצבע ג’ינג’י, עיניים כחולות, על הראש היה לו סרט שחור. הוא לבש חולצה אפורה ומעליה חולצה קצרה בצבע שחור ומכנסיים בצבע שחור. הבגדים שלו היו נראים ישנים.
אימא שלי התקשרה למשטרה, ואמרה להם שהיא ראתה איש חשוד מסתובב בתוך היער קרוב לבתים שלנו. השוטרים הגיעו למקום, חיפשו ולא מצאו אותו. מאוד רציתי שהמשטרה תמצא אותו כי היה נראה לי שהוא הומלס שאין לו מקום לגור ושהוא ישן ביער וקר לו.
לאחר כמה ימים, נסענו אני ואבא שלי לבית הספר. בירידה של עין יעל ראיתי את אותו אדם יושב ביער לבדו ואז קם ושוב עלה לכיוון הבתים. אמרתי לאבא שלי שראיתי שוב את האיש המוזר ואבא אמר שזה שום דבר וככה הייתי צריכה לשמור את הסיפור הזה לעצמי למשך כל היום עד שהגעתי הביתה וסיפרתי לאימא שלי.
ביום שבת אני ואימא הלכנו לגן שעשועים ליד הבית. ראינו את ההומלס עולה במדרגות של הגן ומתיישב על הספסל. באותו הרגע כל הילדים וההורים שהיו בגן הלכו לבתים וגם אני ואימא שלי. והסתכלנו עליו מהמרפסת וראינו שהוא לא עושה שום דבר רע. חיכינו למוצאי השבת לדווח למשטרה עליו אבל הוא כבר לא היה שם.
ביום ראשון היה יום גשום מאוד וקר, ואחד השכנים אמר שהוא ראה אדם מוזר בדיוק כמו שזה שראינו נמצא בתוך החדר זבל כנראה בגלל שאין לו בית והוא לא רצה להתרטב. שכן אחר שאל אותו אם הוא רוצה לעלות אליו הביתה להתחמם והוא ממש שמח ועלה אליו הביתה. השכן הכין לו ארוחת ערב ונתן לו מיטה לישון.
אני ואימא הלכנו להביא לו בגדים חמים שרצינו לתרום ודיברנו איתו קצת וראינו שהוא לא כזה מפחיד ודווקא די נחמד. הוא סיפר לנו שהוא היה גר בתל אביב שיש לו ילדים אבל בגלל שהוא התגרש הוא עזב גם אותם כי הם לא מדברים איתו יותר ולכן הוא עבר לעיר ירושלים, אבל אין לו כסף בשביל לשלם על בית.
אמרתי לאימא שחייבים לעזור לו למצוא בית. אימא התקשרה לכל מיני מקומות והצליחה לדאוג לו למקום זמני לגור בו. כמובן שהוא שמח מאוד וסיפר לנו שקוראים לו אור.
לאחר כמה זמן הוא עבר לגור במלונית שעיריית ירושלים מצאה לו. אור היה כל כך שמח מזה והחליט לחפש עבודה. הוא מצא עבודה במסעדה בתור עוזר טבח והתחיל לקבל כסף. עם הכסף הוא קנה לעצמו בגדים ואוכל. הוא התגעגע לילדים שלו שקוראים להם אמלי בת 11 עמית בן 16. הוא קנה להם מתנות ונסע לתל אביב לפגוש אותם. הילדים שמחו מאוד לפגוש את אביהם ורצו שהוא ישאר איתם . אבל בגלל העבודה שלו הוא אמר להם שהוא לא יכול אבל שהוא יבוא לבקר אותם הרבה ושהם יבואו לבקר אותו בירושלים.
אור הרוויח הרבה כסף בעבודתו והחליט שהוא תורם כסף לעניים כי הוא זכר שגם הוא היה פעם עני ושזה לא היה לו כייף. הוא הכיר הרבה חברים וכבר לא היה בודד כמו פעם.