הדרשה שחדרה אל הלב
לאחר שהרב כיהן כרבה של העיר ז’ימל, מונה הרב קוק לרבה של העיר הסמוכה בויסק, בויסק היתה עירה גדולה ומכובדת יותר מהעירות הסמוכות, היו בראש אנשים חשובים ומכובדים, אך התחילו להידרדר מיום ליום בתורה ובמצוות, לא הקפידו על כשרות המאכלים כמו כל העירה. הרב קוק רצה מאוד להחזיר אותם בתשובה, אך לא ידע מתי יעשה זאת.
התחילה שנה חדשה, וחודש תשרי גם כן התחיל בשמחה על אנשי עירת בויסק. באוירה כזו של תשובה נוצרה הזדמנות לפנות אל אותם יהודים רחוקים-היות שפעם אחת בשנה, ביום כיפור, הם כן הגיעו לבית הכנסת
אף על פי שהרב קוק ידע שנוח להם להמשיך את חייהם ככה והם לא רוצים לשמוע דברי תורה, חיזוק ואמונה, הוא החליט לנצל את ההזדמנות המיוחדת ולנסות להחזיר אותם לחיי תורה ומצוות.
יום כיפור הגיע…
כולם הלכו לבית הכנסת, בלב שמח וביראה. גם אותם יהודים רחוקים באו לבית הכנסת יחד עם כולם, שהיה מרותק לדרשה של הרב קוק, שהיתה לפני תפילת “כל
הרב ניצל את היום, וניסה לפנות אליהם בלי שירגישו שהוא עושה את זה דווקא בשבילם. הרב לא הירבה בדברי תוכחה, אלא האריך בדברי חיזוק, ודיבר על עיניינו של היום הקדוש-יום כיפור, על קדושתו של כל יהודי, על העבר של עם ישראל, ועל האחריות של כל יהודי לעתידו של העם הקדוש. הדרשה הסתיימה וכל המתפללים התחילו את תפילות היום הקדוש.
כעבור כמה ימים הגיע אחד מהיהודים הרחוקים אל אחיו של הרב קוק, הרב שמואל קוק, בכעס:”מה רוצה מאיתנו הרב קוק?!, בסך הכל רצינו להתפלל קצת, והגיע הרב קוק ומדבר דברי חיזוק ומוסר! תמסור לו שאם הוא ימשיך כך אנחנו לא נבוא גם ביום כיפור להתפלל!”
הרב שמואל רץ לביתו של הרב קוק ואמר לו את הדברים שאמר לו אותו יהודי רחוק, אבל הרב קוק לא נבהל וענה:”תראה, לא אמרתי דבר מעליב, כך שאין סיבה שיכעס על דברי ויפגע. אם הוא כל-כך כועס, סימן שדברי נכנסו מאוד לליבו, ומטרידים אותו. הגיוני מאוד שבקרוב יהיה שינוי מאוד גדול בחייו!”
ואכן, כדברי הרב היו כמו נבואה. לא עבר זמן רב, ואותו יהודי בא לבית הרב, ואמר:”כבוד הרב, החלטתי שאני רוצה להכשיר את המטבח שלי למהדרין, האם תוכל לעזור לי בזה?”
שם: נווה מדמון
שם המורה: אברהם רפאל
שם בי”ס: ת”ת הראי”ה
מייל בי”ס:
