בס”ד
שם מגישה: אלין וקנין, ה’2

• הדפיקה המסתורית…

טוק טוק טוק נשמעה דפיקת דלת, היה זה בשעות הלילה…
שלום אני אלין ורציתי לספר לכם סיפור שקרה לי.
זו הייתה שבת רגילה כמו כל שבת. ערכנו שולחן ניקינו את הבית,
סידרנו את החדרים לכבוד שבת והמתנו לכניסתה של השבת.
השבת נכנסה, אמא הדליקה נרות שבת, אבא הלך לבית הכנסת
וכשחזר התיישבנו כולנו סביב שולחן השבת. אבא בירך על היין,
נטלנו ידיים, ברכנו המוציא לחם מן הארץ וכולם ענו “אמן”. הערב
היה פשוט כיף: אכלנו, צחקנו, נהננו, ולפתע, באמצע הארוחה
נשמעה דפיקה חזקה על הדלת, טוק טוק טוק, לא הבנו מי זה
שדופק אצלנו באמצע סעודת שבת. שתקנו, אבא ניגש לבדוק מי
זה דפק בדלת, אך לתדהמתו אף אחד לא היה שם. אבא חזר
לשולחן והמשכנו להנות בצוותא בסעודה. ולפתע…שוב, דפיקה
חזקה מאוד בדלת. נבהלנו מאוד. מי זה בדלת? הבטנו אחד בשני
בתמיהה, אבא ניגש לדלת שנית אך אף אחד לא היה שם. חזרנו
לשולחן וחשבנו שהפעם הקודמת הייתה צירוף מקרים, אך בפעם
השניה הבנו שזה לא צירוף מקרים ושוב המקרה חזר על עצמו,
דפיקה בדלת ניגשנו לבדוק אך לא היה שם אף אחד. הפעם הבנו
בבירור שמישהו עושה את זה בכוונה.
החלטנו שאנחנו מסתכלים בעינית עד שאותו אדם יגיע וכך נתפוס
אותו. חיכינו בסקרנות ובציפיה אבל אף אחד לא בא. עברה דקה
עברו 10דקות, 30דקות, שעה, ואף אחד לא בא.
חזרנו לשולחן ומיד כשהתישבנו שוב, טוק טוק טוק…שוב דפיקה
בדלת.
אבא רץ לכיוון הדלת כדי לראות מי זה ולראות אם הוא בורח מהר,
אבא הגיע ופתח את הדלת אך לא היה שם אף אחד.
לא ידענו מה לעשות, הרגשנו תסכול כאילו מישהו מתצפת עלינו
בלי שאנחנו יודעים.
ולבסוף, אבא אמר לכולם להיכנס לחדר כשנכנסנו הדפיקות פסקו.
אז החלטנו שאנחנו נעלה לישון בחדר של ההורים, חזרנו לחדר
הבאנו מזרונים ועלינו לישון.
בבוקר, אני התעוררתי ראשונה. אמא שלי אחריי ולאחריה אבא.
אחי ואחותי התעוררו מאוחר יותר.
שתינו שוקו עם עוגיה ופתאום אנחנו שומעים מהחלון במרפסת
מישהו צועק בשמי!!!
“אלין! אלין! אלין!” יצאנו כולם למרפסת ורצינו לראות מי זה ואת
מי אנחנו רואים? את דוד שלנו ואת בני דודים שלנו עם כלב ביד
ואומרים לנו: “הפתעה…”
לא הבנו מה הם רוצים, הזמנו אותם לעלות כדי להבין מה קרה.
הם עלו למעלה תקתקו ופתחנו להם את הדלת. בירכנו אותם
בברכת שלום ושאלנו אותם על מה הם מדברים? למה יש להם
כלב ביד? ולמה הם התכוונו שהם אמרו הפתעה? ישבנו ביחד והם
התחילו להסביר הם אמרו שהם אתמול הקישו על דלת ביתנו ולא
פתחנו. לא הבנו מתי הם תקתקו , כששאלנו אותם הם אמרו
שבשעה שבע וחצי הם תקתקו ולא פתחנו ואז נזכרנו שאתמול
בשעה שבע וחצי אכלנו ארוחת שישי ותקתקו לנו בדלת ולא היה
שם אף אחד, ושוב תקתקו ושוב, לא היה שם אף אחד, וכך שוב
ושוב.
ואז הם אמרו לנו שהם עשו לנו הפתעה, וקנו לנו כלב. הם תקתקו
והלכו להסתתר מאחורי הקיר והשאירו את הכלב, והם חשבו
שנפתח ונראה את הכלב ואז הם יבואו לכיוונינו ויגידו לנו
“הפתעה.”
הם סיפרו לנו שקנו לנו כלב מתנה, שאלנו אותם לכבוד מה? הם
השיבו שבגלל שאני מאוד התחברתי לכלב שלהם, והם ידעו כמה
רציתי כלב, אז הם החליטו להפתיע אותי בכלב משלי.
התרגשתי מאוד מהמתנה, חיבקתי אותם ואמרתי להם תודה רבה.
בקיצור זו הייתה שבת של מתח שבת של כיף ושבת של שמחה,
אני ממש שמחה שיש לי כלב עכשיו.
אני אוהבת כלבים בכל ליבי, וגם אבא שלי. אני והוא הכי מחוברים
מבני הבית לכלבים, אהה וגם אח שלי הקטן מאוד אוהב כלבים.
זו הייתה שבת מדהימה. ביום למחרת, יום ראשון, אני ואבא שלי
הלכנו לקנות לכלב אוכל, וכלוב שיהיה לו איפה לישון בנוח, קנינו
לו גם צעצועים, רצועה, חטיפים לכלבים ועוד כל מיני דברים
לכלבים.
היה לי ממש מתח ושמחה השבת, אפילו קראתי לכלב על שם
הכלב הקודם שהיה לי כשהייתי קטנה.
קראו לו: “טוי” וגם לכלב שיש לי עכשיו קראתי: “טוי”.
הוא כל כך חמוד, מתוק, מקסים, אהוב וחברותי. אני בייחוד
אוהבת כלבים קטנים כמו טוי.
אני דואגת לו, מביאה לו לאכול ולשתות, אני מוציאה אותו לסיבוב,
ומטפלת בו במסירות רבה.
הסוף…